למרות שארה”ב מנעה מישראל את הניצחון המוחלט במלחמת לבנון 2006 הריסון הזה משתלם לישראל. בניגוד למלחמות קודמות לישראל לא הייתה אפשרות לנצח. החיזבאללה שהשתרש עמוק בתוך לבנון אינו אש”ף השנוא על ידי הלבנונים. הסיכוי היחידי לנצח היה על ידי תקיפת סוריה ואיראן ועדיף בנשק גרעיני. חיסול התמיכה הוא השיטה לנצח את לוחמי הגרילה. אין לישראל אפשרות לפרק את החיזבאללה או למנוע ממנו להשיג נשק קל. מה שצריך זה למנוע את אספקת הטילים. ספק אם מי מהמומחים נתנו לישראל סיכוי לפרק את החיזבאללה ואף לעשות את זה מהר. ממשלת ישראל ההיסטרית ביצעה הרג של האוכלוסייה האזרחית בלבנון. אולמרט לא מצטיין בראייה לרחוק ולא נתן את הפקודה לתקוף את סוריה או איראן. ישראל לא הלכה לנצח ולכן הריסון האמריקני הציל את תדמיתה.

הישראלים סובלניים לאבידות כמו האמריקנים בעת מלחמת העולם השנייה, אך לא בווייטנאם. כשמלחמה היא הכרחית ומנוהלת היטב אנשים מוכנים לספוג קרבנות. אנחנו נגד מלחמות סרק ומוות חסר משמעות. הציבור הישראלי גילה אחדות מופלאה בזמן המלחמה האחרונה, אפילו השמאל תמך בה. ממשלת ישראל הייתה זקוקה להפסקת אש כדי להסתיר את העדר האסטרטגיה, ולא הציבור. חוץ מזה ישראל לא הייתה חייבת לאבד את החיילים בקרבות-רחוב. לישראל יש מודיעין טוב ואפשר היה להשמיד את מטרות החיזבאללה מהאוויר. הישראלים תמכו בהפצצות מהאוויר ללא קשר למספר הקרבנות בין אזרחי לבנון – הרי הם מרצונם נתנו מקלט ללוחמי החיזבאללה והצביעו בעדו בבחירות.

כעת ישראל התישה במידה רבה את החיזבאללה אך זה ניצח בזירת יחסי הציבור בעולם המוסלמי לעצמה ויחזור לעצמו במהירות. יש לו הרבה מתנדבים ונותני חסות פוטנציאלים. במקרה הטוב ימשיכו ההתקפות אפילו אם ישראל תחזיק באזור הביטחון בדרום לבנון. כל פתרון חוץ מהשמדת לבנון וחלוקת שטחה בין ישראל, הנוצרים הלבנונים וסוריה לא יחזיק מעמד. במקרה הגרוע ישראל תמלא את דרישותיו של החיזבאללה: מדינה פלסטינית ופינוי יהודה ושומרון.
הטילים מלבנון הזכירו לישראלים את מה שהם רצו להשכיח: הוויתורים לא יביאו לשלום עם הערבים. התמיכה הציבורית בנסיגה מיהודה ושומרון התרופפה. רק השמאלנים עדיין מאמינים בנסיגה. היחס שלהם לבעיה אינו קשור למדיניות העולמית או לאנאליזה צבאית. השמאל נלחם נגד אויבו המושבע – היהדות הדתית – אפילו במחיר של תמיכה מסוכנת בערבים. לפי המסורת המגונה של השנאה העצמית השמאל מנסה לגרום לישראל להפוך למדינה לא יהודית. לעזוב את יהודה ושומרון ולסמוך על טוב ליבם של הערבים היא דרכם להשפיל את היהודים הלאומניים והדתיים. השמאל הישראלי כולל בתוכו למרבה האירוניה גם את יבואני הדמוקרטיה נוסח אמריקה וגם שוחרי סוציאליזם נוסח האיחוד סובייטי. כל אידיאולוגיה, כל עוד היא אנטי-יהודית, מתאימה להם. ממשלת ישראל שולטת בכלי התקשורת ומקבעת את דעת הקהל. הממשל גם שולט בקבוצות בוחרים עצומות בעזרת תוכניות הסיוע הסוציאלי המנופחות. לא דעת הקהל ולא השכל הישר משפיעים על הפוליטיקה בישראל. אולמרט וחבורתו יכולים להמשיך בתוכניות הנסיגה שלהם.

המטרה הישראלית אינה השלום. היהודים יכלו לחיות בשלום גם בניו-יורק. ישראל נוסדה כי היהודים מבקשים לחיות בארצם. יהודה, שומרון ועזה הן אדמות ישראל. ספק אם אומה כלשהי מכרה את אדמותיה הבעלות ערך לאומי ודתי תמורת שלום. נהפוך הוא – מדינות נלחמו בעד שטחים פחות משמעותיים. ישראל היא גוף זר במזרח התיכון ולעולם לא תחיה בשלום. אף מדינה לא חיה בשלום קבע. בצפייה למלחמות טוב יותר להיות מדינה מכובדת מאשר ארץ בגודל של מחוז. הנסיגות גם לא יובילו לשלום. אחרי עזה הערבים ידרשו את יהודה ושומרון והחזרת פליטי 1948, פיצויים, חלוקת ירושלים, אוטונומיה לקהילות הערבים בתוך ישראל, שוויון מוחלט ותיקי שרים בממשלה לערבים. השוויון יגרום לבסוף לערבי לזכות בתיק הביטחון – אם נקח בחשבון עובדת היותו של פעיל “שלום עכשיו” בעמדה הזאת היום – אין זה דבר הזוי.