אין שום הצדקה לקיומה של הלאומיות היהודית או המדינה היהודית, חוץ מהדת.

מה הן בכלל האלטרנטיבות? אינני מסוגל לעמוד מאחורי אמרת “הזכות ההיסטורית” המגוחכת. בדקו באנציקלופדיה. היהודים שלטו בארץ מאז שדוד כבש את ירושלים ב1034 לפנה”ס ועד 719 לפנה”ס כאשר אשור כבשה את ישראל. כאמור מדובר ב315 שנה. ניתן להאריך את התקופה פה ושם אם מוסיפים את התקופה בה ישראל המשיכה להתקיים גם לאחר חורבן ירושלים, אם מוסיפים את שנות השלטון החשמונאי, אם מחשבים את השנים שהמלך שאול ערך פשיטות בעמלק וכו… בכל מקרה המהות ברורה: על פי כל קנה מידה, תקופת הריבונות היהודית על ארץ ישראל הייתה קצרה. שליטת היהודים על חלקים מהארץ בזמן תקופת השופטים (השופטים האמיתיים, לא אלה שיושבים בבית המשפט העליון) הייתה ארוכה בהרבה מתקופת המלכים, אך זה עדיין לא מעמיד אותנו בשוויון אל מול התקופה בה שלטו הערבים בארץ. שאלו את עצמיכם: לו יום אחד יתגלו באפריקה צאצאיהם האמיתיים והמוכחים של הכנענים, והם יבואו בדרישה לזכות השיבה למולדתם ההיסטורית, האם היהודים יראו בזאת דרישה רלוונטית?

הנוכחות היהודית בארץ ישראל מעולם לא נפסקה לחלוטין, ואכן קיימים יהודים שמשפחותיהן התגוררו כאן אלפי שנים. יהודים אלה הינם למעשה התושבים הותיקים ביותר של הארץ. למרות זאת, אין לזה שום רלוונטיות: אוכלוסיות מקומיות ברחבי העולם מושמדות ומוכנעות. הטענה לוותק על ארץ מסוימת מעולם לא הבטיחה ריבוניות. ראו את המקרה של האינדיאנים בארה”ב.

יתרה מכך, היהודים לא בדיוק מיישבים בימים אלה את ביתם ההיסטורי. ביתם ההיסטורי של יהודי תקופת המקרא נמצא בדיוק על אותם “השטחים הכבושים”. המדינה היהודית ההיסטורית ישבה בגדה המערבית בין שכם לחברון, בעוד שמישור החוף נשלט בידי הפלשתים, היוונים, ולאחריהם הרומאים. היהודים החזיקו את מישור החוף לתקופה קצרה בלבד, וגם אז היה מדובר בחבל ארץ אשר היה פגאני ברובו. הקשר ההיסטורי של עם ישראל לתל אביב חזק מעט יותר מהקשר שלו לבירת אתיופיה.

טיעון נוסף לצדקת דרכנו הינו “הקשר ההיסטורי של היהודים” לארץ. אך גם לערבים יש קשר היסטורי לא מבוטל לארץ. לא לכולם אומנם, חלקם הגיעו יחסית לאחרונה לאזור. אך אפילו לערבי שמשפחתו מתגוררת בפלסטין “רק” כמאה שנים, יש קשר הרבה יותר הדוק למקום מאשר לעולה חדש מרוסיה שהגיע בשנות התשעים. מעבר לכך, מהו הקשר ההיסטורי של יהודי הקוזארי המתגיירים לפלסטין? אבות אבותיהם מעולם לא חיו כאן. מהו הקשר של יהודי אתיופיה המתגיירים לפלסטין? איזה מין הגיון אתיאיסטי מעוות מקנה להם חזקה גדולה יותר על הארץ מאשר לערבים? לא יהיה זה מופרך לטעון כי ליהודים יש קשר היסטורי הרבה יותר חזק לאירופה מאשר לפלסטין: בילינו 1900 באירופה – הרבה יותר זמן מאשר במזרח התיכון.

הטיעון שיהודים זקוקים למדינה עצמאית גם הוא טיפשי. הצ’צ’נים זקוקים למדינה. הבאסקים זקוקים למדינה. אני משוכנע שיש כמה אסקימוסים שגם בטוחים שהם צריכים מדינה. בעולם קיימות יותר מ2000 שפות כתובות. מאחורי כל שפה עומדת לפחות קבוצה לאומית אחת. אפילו ל10% מהן אין מדינה עצמאית. מעבר לכך, מספר היהודים אשר בכלל מסכימים לאייש את המדינה היהודית ה”כה נחוצה” גם הוא מגוחך: מדינות לרוב אינן מורכבות משישה מיליון איש בלבד. בעולם קיימות קבוצות אתניות גדולות בהרבה אשר שואפות לעצמאות ללא כל תמיכה בינלאומית.

מדוע שיהודים אתיאיסטים יחזיקו במדינה במיקומה הנוכחי? הפלסטינים טוענים בצדק כי הם נאלצים כיום לשלם את המחיר על פשעי השואה, שבכלל בוצעו בידי הנוצרים באירופה. תיאודור הרצל התייחס בציניות גמורה אל זכויותיהם הדתיות העתידיות של היהודים בארץ. הוא חזה מדינה ישראלית בה ירושלים נמצאת בידיים נוצריות, והצדקתו היחידה להקמת המדינה דווקא בארץ ישראל הייתה שמדובר ב”ארץ ללא עם”. כמובן שזה היה שקר מוחלט. הארץ הרי הייתה מיושבת מאז תחילת הזמן, ואפילו המדבריות והביצות השכוחות ביותר היו חלק מהעולם המוסלמי. האם מישהו יעלה על דעתו לגזול את מרחבי סיביר הריקים מאדם מריבונות רוסית? אם למוסלמים לא הייתה כל זכות למדבריות האדירות שבשטחן, איזה זכות יש לישראל על הנגב? הרי גם הוא ברובו ריק.

הטיעון התועלתני כי לא היה עוד מקום אליו יכלו לפנות היהודים חוץ מפלסטין גם הוא שקר חסר כל רלוונטיות. הוא שקר, מכיוון שהציעו לנו את אוגנדה. מעבר לכך, היהודים היו יכולים לבקש מדינה במקומות רבים אחרים בעולם שאינם מיושבים כלל: יכולנו לרכוש איים מבודדים באוקיינוס, יכולנו להתחנן לאוטונומיה מרוחקת בסוואנה של אוסטרליה, יכולנו לבנות לנו קהילה סגורה באריזונה, או לכבוש כל מדינה אחרת כפי שעשינו בישראל. יכולנו אפילו לבוא בדרישה לאירופה הנוצרית שתיקח אחריות על פשעי השואה ותקציב לנו מעט שטח למדינה באזוריה הריקים של היבשת.

הטיעון הביטחוני מעורר גיחוך. אינני חושב שיש מקום בעולם בו היהודים חשים יותר בסכנה מאשר בישראל. מדינתנו היא רצועת חוף צרה, המצויה בין הים התיכון לים של מוסלמים. אנו נצורים בידי הערבים מבית והערבים מחוץ, וריכוז האוכלוסין הגבוה מבטיח שדי בפצצה גרעינית אחת כדי למחוק את מרבית האוכלוסייה.

ישראל היא מקום גרוע לברוח אליו מפני האנטישמיות. אם כבר, קיומה של ישראל סיפק לאנטישמים דרך “נכונה פוליטית” להביע את שנאתם כלפי היהודים: כעת הם שונאים את ישראל. לשנוא מדינה זה בסדר. הלחימה הישראליות כנגד הערבים מעוררות גלי אנטישמיות בקרב שמאלני העולם, אשר אילולא ישראל, היו דווקא מתחברים היטב עם יהודים חילוניים.

אין צידוק תרבותי לקיומה של ישראל מכיוון שאין באמת תרבות ישראלית. מדובר בתרבות פופ אמריקאית שתורגמה לעברית ללא כל קשר ליהדות. ישראל דחתה רשמית כל קשר לתרבות היהודית כאשר התנערה אפילו מביטויים בסיסיים שלה כגון כשרות, שבת, שמירת חג פסח ואפילו יום כיפור. בעצם, יהיה זה מגוחך לדבר על תרבות ישראלית, מכיוון שאין אפילו תרבות יהודית. אין לנו היסטוריה משותפת: יהודים ספרדים נחסכו מההטבה המתמשכת לה זכו יהודים אשכנזים בגלות – רדיפה מתמדת. מעבר לדת המשותפת, אין שום דבר שמאחד בין יהודים ספרדים, אשכנזים, פולנים וגרמנים.

הישגה הראשון של ישראל היה שהיא הצליחה סוף סוף לזכות יהודים ברחבי העולם במעט כבוד בקרב הגויים. אין זה יעד ראוי, שכן ליהודים בגולה מעולם לא היה אכפת מדעתם של זרים. אכן הצלחנו, למרות ציפיותיהם של הנוצרים שניכשל, מה שזיכה אותנו בכבוד. מסיבה זו, דווקא ישראל שיוזמת ויתורים בתהליכי שלום אל מול הפלסטינים, נכשלת בדיכוי הטרור, ונוטה להפגין חולשה – רק תרחיב את תופעת האנטישמיות.

יהדות ללא גיבוי דתי איננה אלא דוקטרינה גזענית. מה יאמרו היהודים לו אמריקאים לבנים יפתחו במסע תעמולה כנגד נישואי תערובת? או אם לבנים בדרום אפריקה יכריזו כי אסור להינשא לשחורים? מה היינו אומרים על שחורים אמריקאים המכריזים מול קהילותיהם שנישואין לאדם לבן אסורים? משום מה, אין לאף אחד בעיה עם הבחנה על רקע דתי. זה בסדר אם מוסלמי מסרב להתחתן עם לא מוסלמית, כך גם לגבי קתולים. אין לאף אחד בעיה עם זה שערב הסעודית אוסרת על קיום פולחנים דתיים שאינם מוסלמיים בעיר מכה. אין לאף אחד בעיה עם זה שהוותיקן מסרב להנפיק אזרחות לאנשים שאינם קתולים. דמיינו מה היה קורה לו ארה”ב הייתה מכריזה על מדיניות של שימור עצמי בתור מדינה לבנה, נקייה מזרים, או אם בלגיה הייתה דוחפת את תושביה המוסלמים לבצע הגירה שלילית. גם אם דרישות מסוג זה יהיו מוצדקות לחלוטין, הן יתקבלו בתיעוב וחלחלה ברחבי העולם. מדינה יהודית דתית תוכל להגביל נישואי תערובת, לגרש את הערבים, ולאסור על עבודה זרה (ועל עובדים זרים) בארץ ישראל.

לא ניתן להגן על יהדותה של ישראל בכלים אתיאיסטים. אנטישמים ברחבי העולם מוחים כי טענת היהודים להיותם “עם נבחר” גזענית, ומצטטים פסוקים רוויי שנאת זרים מכתבי הקודש. הליברלים בארה”ב כבר צנזרו את גרסת בתי הספר של “האקלברי פין” שכן המקור היה מלא באזכורים גזעניים. רק חכו שהם יגיעו לתלמוד ולשולחן ערוך. “רבנים” ליברלים כבר התנערו בפומבי מאמרות “ברבריות” ו”גזעניות” לדבריהם, הכתובות בתורה. יהודים לא יהיו מסוגלים להגן על דתם אל מול המתקפה הליברלית אלא אם כן ננקוט בהפגנת האמונה הכנה שהיהדות ניתנה לנו בשלמותה האלוהית, בין אם אנו מסכימים איתה או לא.

קיים רק טיעון אחד מנצח בידי היהודי האתיאיסט בשאלת חזקתו על הארץ: כוח. אנחנו חזקים והיה לנו מספיק כוח רצון כדי להשתלט על המדינה. זה אומנם טיעון סולידי בניגוד לשאר, אך הבה נודה בזה שללא איזושהי התערבות אלוהית, אין שום סיכוי שנשרוד כאן לאורך זמן אל מול מאות מיליוני מוסלמים כועסים.

הדת מספקת ליהודי את הצידוק היחידי “הנכון מבחינה פוליטית” להידבקות בארץ ישראל. כולם זוכרים לציין בפנינו שהימים בהם אירופה הקולוניאליסטית יכלה להשמיד עמים שלמים מעבר לים על מנת לפנות לעצמה חבל ארץ חלפו מהעולם. העולם כיום, לטענתם, הוא מקום אחר, וישראל לא יכולה לנהוג באותו האופן במאה ה-21. כולם עוד אומרים שישראל לא יכולה לעשות את מה שעשו הפולנים והצ’כים לפני שישים שנה, כאשר גירשו 12 מליון גרמנים אתניים משטחן בתום מלחמת העולם השנייה. טיהור הארץ מאויב מושבע נתפסת בעיניי זרים כטיהור אתני של קבוצה בלתי רצויה, מה שמוביל תמיד לגינויים. התקשורת העולמית זעקה כאשר ישראל גירשה 400 אלף פלסטינים משטחה ב1948. אין זה סביר שהתקשורת תגיב אחרת אם ננסה זאת שוב. אך אם נכריז שטיהור הארץ מיושביה הנוכריים, ללא קשר למוצאם או נאמנותם למדינה, זו מצווה דתית, נוכל סוף סוף לעמוד בראש מורם בזירת ההסברה הבינלאומית. אין הרבה פוליטיקאים אמריקאים ורוסים שיסכימו להתעמת פנים אל מול פנים עם עובדות התורה. מאקיאבלי הופתע לשמוע אודות החלטתו של פרדינד לגרש את יהודי ספרד, אך הודה שהטיעון הדתי לגירושם היה חכם שכן היה זה רק כיסוי למטרתו האמיתית – להשתלט על רכושם. השימוש בקלף הדתי עדיין קביל כיום, בין אם אתה דתי או לא.

למרות שכל אחד יכול להעביר ביקורת על התורה, במיוחד אם הוא בור, אין שום טעם לעשות זאת כי עצם הויכוח מטיל בספק גם ערכים חילוניים. אנשים מבלים חיים שלמים בלי לפקפק בנכונותם או אמיתותם של מושגים משמעותיים בחייהם: השיטה הכלכלית, המודיעין הצבאי או השקעת המדינה בקרן הפנסיה שלהם. אנשים סומכים באופן עיוור על תיאוריות מדעיות בלתי ניתנות לתפיסה כמו האבולוציה, תיאוריית היחסות והמפץ הגדול. אפשר באותה הקלות לכלול את תרי”ג המצוות בין רשימת הדברים שאף אחד לא מערער עליהם.

זה פשוט לא משתלם להיכנס לויכוח תיאולוגי על אמיתותן של עשרת הדיברות ומעמד הר סיני. פשוט תקבלו שהטענה שה’ התגלה בפני מאות אלפי יהודים על הר סיני, הבטיח להם את ארץ ישראל לחזקת עד, וציווה עליהם לגרש את יושבי הארץ – הינה סוגיה של אמונה. נקיטה בעמדה זו הרבה יותר פשוטה מדיונים עקרים אודות “זכותנו ההיסטורית”. האם זה נכון? – למי אכפת. איזה “אמיתות פוליטיות” ששימשו כמושא להערצתם של מיליונים, כן הוכיחו את עצמן? לנין מת. מרקס טעה. עקרונותיו של תומס ג’פרסון מעולם לא יושמו. אפלטון היה מפלצת שחזה “חברה מושלמת” בנוסח 1984. כמה אנשים בוחרים להאמין בשקרים אידיאליסטיים רק כי הם תואמים לתפיסת עולמם? שקרים כמו חוכמה ממשלתית, פוליטיקאים ישרים, תהליך השלום…

ההסתמכות על הטיעון הדתי להצדקת קיומנו בארץ הינו ישים, הגיוני, ואם מסתמכים על הלך רוחם של בני האדם באלפי השנים האחרונות – גם אמין ביותר.