אף על פי שלמחסור בביטחון ולפשיטת הרגל האידיאולוגית יש חלק לא מבוטל בתופעת ההגירה השלילית לה נוכחת ישראל בשנים האחרונות, האלמנט המכריע במשוואה הוא למעשה האלמנט הכלכלי. מאז ומעולם, היהודים הפכו כל מדינה בהם שהו למשגשגת – ושגשגו בעצמם. הסוציאליסטים היהודים לעומתם השיגו את ההפך המוחלט, הם הובילו את המדינות בשליטתם, ברית המועצות וישראל, לפשיטת רגל כלכלית.

תקציב הביטחון של ישראל אינו יכול להיות הגורם היחיד שיסביר את כישלון הכלכלה. הצבא עולה למדינה כ 10% מהתוצר הלאומי הגולמי שלה. זה אומנם נתון גבוה אך הוא איננו קריטי. הוצאות עקיפות של הצבא מגיעות לעוד כ10-12% מהתל”ג. מדובר בהפסדים לתל”ג עקב גיוס מילואים, פנסיות צבאיות, קצבאות למשפחות חללי צה”ל, טיפולים רפואיים לפצועים, ופיצויים לאזרחים מהם הופקעו אדמות לצורך הקמת בסיסים. חשוב להתחשב גם בעובדה שהצבא יוצר עיוות בכוח העבודה במשק: לדוגמא, אנשים וחברות רבות מועסקים בשירות התעשייה הצבאית במקום במגזר האזרחי היצרני. יש גם את העלויות אשר אינן ניתנות לשליטה כמו ניהולם של השב”כ והמוסד, וכמו כן ישנם אגפים במשטרה שהתנהלותם ותקצובם דומה יותר למערכת צבאית. לסיכום, ניתן לקבוע בבטחה שתקציב הביטחון של מדינת ישראל עומד על כ25-30% מהתוצר הלאומי הגולמי. למרות שמדובר באחוז גדול, הוא עדיין לא מסביר את הפרשי השכר העצומים בין ישראל וארה”ב.

עלויות קליטת העלייה מוטלים בספק, הרי ישראל קיבלה סיוע חוץ נרחב למטרה זו. מהגרים חדשים משתלבים במהרה בשוק העבודה – מה שמכסה את הוצאות העלייה במיסים וגידול בתל”ג.

גם הוצאות הרווחה של ישראל אינן גבוהות כל כך. הקצבאות מעוררות המחלוקת למשפחות דתיות מתגמדות לעומת כמות התרומות מהן נהנה המגזר, ובמיוחד אל מול היקף הסיוע הכספי של הממשל לערבים.

בכלכלת ייצוא כדוגמת ישראל אין כל חשיבות להיצע וביקוש. חברות תוכנה אמריקאיות המעסיקות ישראלים רבים בדרך של מיקור חוץ תמיד מחפשות להעסיק עוד עובדים כל עוד הם ידרשו שכר נמוך במעט ממה שנהוג בארה”ב. הישראלים יעילים בהרבה מההודים למשל, ועל כן אין סיבה שיבקשו שכר הזהה לעמיתיהם במזרח הרחוק. אם כן, מדוע ישראלים אשר עובדים בשביל תאגידים אמריקאים מרוויחים יחסית כה מעט? מכיוון שהשכר הממוצע במשק הישראלי, אשר הושפע מעשורים של שלטון סוציאליסטי, נמוך מאוד בעצמו.

על ישראל להתנתק ממורשתה הסוציאליסטית, ולפתח שוק חופשי שישלול מיהודים את הצורך לרדת מהארץ בחיפוש אחר פרנסה. אני מציע מספר דרכי פעולה.

ראשית, אין לנו צורך בעוד תוכנית רפורמה מיותרת בכוחותיה הרגלוטוריים של הממשלה – להיפך, יש לבטלן כליל. יהיה עדיף בהרבה אם ישראל תעבור תקופת “מערב פרוע” קצרה מאשר שתמשיך להיאבק לנצח במנגנוני הבירוקרטיה המכשילים. חברות הביטוח ואגרות חוב יוכלו להחליף את מנגנוני הרגולציה הקיימים. כל מי שירצה לפתוח עסק יהיה חופשי לעשות זאת ללא כל צורך בהיתרים כל עוד הוא רוכש ביטוח.

על מנת לשים סוף למחירי הנדל”ן המשתוללים, יש להפסיק את שיטת התיחום. אדם יהיה רשאי לבנות מה שירצה על אדמתו. הדבר אומנם יעגן בחוק את הבנייה הערבית הבלתי חוקית, אך ממילא אף ערבי אינו נשפט על כך כיום.

יש להפריט את כל מוסדות הממשל מלבד הצבא. יש לאסור בחוק על קיומם של מונופולים וסוכנויות רישוי. איגודי סחר יוכרו בתור מה שהם באמת: קרטלים בלתי חוקיים אותם יש להעמיד לדין ולפרק. קידום קרובים ביתר ארגוני הממשל יחשב לעבירה פלילית.

בנקאות וחוקי תאגידים ישונו למודל שוויצרי על מנת להפוך את השיפוט הישראלי לתחרותי בזירה הבינלאומית. השירות הצבאי יוגבל לגברים בלבד, וגם הוא יקוצץ למודל של חצי שנה. הענפים בצה”ל אשר מצריכים אימון מתמשך ידרשו שירות ארוך יותר, אך גם הם ישתדלו להתאים עצמם למודל של אמונים בסופי שבוע על מנת שלא למנוע מיהודים צעירים ויצרנים מלהשתלב בשוק העבודה.

המיסוי על טובין מחו”ל לא יעלה על 30% ובהדרגה ירד ל-15%. כיום הממשל קובע את אחוז המיסים כך שיענה על כל הוצאותיה. המודל המוצע יקבע אחוז מיסוי קבוע אשר יצריך מהממשל להתגמש בהתאם אליו.

קצבאות הרווחה יופחתו למינימום ההלכתי. החברה מספקת מזון לאלה אשר אינם מסוגלים לספקו לעצמם. ניתן גם להציע לעניים דיור משותף וגישה לטיפול רפואי בסיסי. הנזקקים אינם יכולים להיות בררניים. ארגוני צדקה יהודיים יוסיפו על הרווחה הבסיסית של המדינה, אך הערבים יינטשו לטפל בעצמם. המדינה היהודית לא תטפל בהם.

יופרטו כל בתי הספר והאוניברסיטאות. תוצאה מיידית של המהלך תהיה חילוץ מערכת החינוך מיידי תכתיבי משרד החינוך המצוי בשליטת השמאל. תפקידה של הממשלה יהיה להכתיב רק כללים בסיסיים באשר לתכני החינוך, כגון לימוד מתמטיקה בישיבות. בתי ספר יהיה חופשיים לבחור את ערכי החינוך הרצויים להם, וההורים כבר יבחרו לאן לשלוח את הילד. מערכת החינוך העדכנית בזבנית. תלמידים מבזבזים את זמנם בבתי הספר, ולמרבית השיעורים אין כל רלוונטיות לעולם האמיתי. במקום לשלם מיסים המממנים את מערכת החינוך, יהיה עדיף שהורים ייקחו הלוואות “שכר לימוד” ארוכות טווח – והנה הגאונות – אותן יוכלו להחזיר ילדיהם. בדרך זו, הורים לא יהססו ללדת עוד ילדים, והילדים יממנו בסופו של דבר את החינוך של עצמם. הדוקטרינות המשפטיות הקיימות כיום מאפשרות להורים להחליט החלטות משפטיות בשם ילדיהם. לקיחת הלוואת לימוד נופלת בדיוק בקטגוריה הזו. עתידה של ישראל תלוי כיום במידה רבה בחינוכם של הערבים בשטחה, המהווים שליש מהדור הצעיר. בזכות הלוואות שכר הלימוד, זו לא תהווה עוד בעיה.

על ישראל מצד אחד להגביר את סבסוד הילודה, אך מצד שני היא אינה מעוניינת לסבסד משפחות ערביות. הפיתרון טמון במיסוי הקצבאות: הטבות מס קבועות להורים עובדים. רוב הערבים הינם מובטלים באופן רשמי ועל כן לא יהיו זכאים לקצבאות.
יש להפסיק כליל את הביטוח הלאומי. על כל אדם להיות אחראי לחסכון הפנסיה שלו. במידה והוא לא עשה זאת, הממשלה יכולה לספק לו סיוע מינימאלי בלבד (אוכל, דיור משתוף וטיפול רפואי בסיסי). ישראל אף יכולה לאכוף את החוק ההלכתי אשר קובע שילדים מחויבים לדאוג להוריהם. במצב שכזה יהודים שימחו להוליד עוד ילדים, אשר ישמשו להם ביטחון כלכלי בשנות הפנסיה.