שמאל

לשמאלנים יש נטייה לעשות מיקרו אנליזה לכל דבר והתעלם מהתמונה הגדולה. הם מנתחים רק את המהלכים הסופיים ללא כל הבנה שמדובר רק בהשלכותיהם של החלטות העבר ושל תמונת המאקרו. השמאל קורא להשבת הגולן לסוריה מתוך התעלמות מוחלטת שכיבוש הרמה לא הוא גורם הסכסוך, אלא רק השלכה. הגורם היה תוקפנותה של סוריה אשר יזמה מלחמה עם ישראל מלכתחילה, ואילצה אותה להשתלט על הגולן בכדי להגן על עצמה. הסיטואציה דומה להתלוננות על מעצר אלים של אדם ברחוב תוך התעלמות מוחלטת מכך שמדובר בפושע מבוקש.

השמאל מתעלם מהתמונה הכללית: הוא דורש שישראל תספק יחס נאות ושווה לאזרחיה הערבים. עם זאת, הנוכחות הערבית בישראל איננה יותר מחלק בלתי גמור של עסקת חילופי אוכלוסין היסטורית: עם קום המדינה קלטה ישראל את כל יהודי מדינות ערב לאחר גירושם, וכעת על מדינות ערב לקבל את ערביי ישראל לשטחן.

הנטייה לערוך מיקרו אנליזה בהכרח פועלת כנגד הקורבן. כל צעד נתפס מחדש כעומד בפני עצמו, ואנשים טובים נשללים מהזכות לטעון כנגד תוקפיהם מתוך הסתמכות על פשעי העבר, אפילו אם הם יחסית טריים. איפוק מסוג זה מדרבן את התוקפן לנקוט בעוד ועוד אלימות. העולם ישתולל אם ישראל תבקש לנקום את טבח היהודים בחברון בשנת 1929. אך במידה שווה הוא משתולל כאשר ישראל מגיבה בפעולה צבאית ברצועה בשל ירי הקסאמים על שדרות. הערבים ננזפים קלות לאחר כל התקפה על ישראל בעוד שישראל מותקפת קשות על ידי העולם בכל פעם שהיא מגיבה.

חשבו על דוגמא נוספת. היהודים יכולים לטעון שארץ הקודש משתרעת מנהר הנילוס ועד הפרת. חבר האומים הקציב לנו רצועת חוף צנועה אשר כללה בתחילה את ירדן. הבריטים גנבו 3/4 מהקרקע ונתנו אותה לבדואים שיקימו את ממלכת ירדן. לא רק שהיהודים בלעו את הגזרה בשתיקה, הם גם לא הכריזו שבזאת הוקצתה לערביי הארץ מדינה משלהם במזרח התיכון. לאחר מכן בא האו”ם וקיצץ את מה שנותר מישראל, והקציב חצי ממנה לערבים.
לאחר שהיהודים הסכימו גם לכך, העולם מצפה שנאפשר לערביי ישראל להשתלט באופן דמוקרטי על מה שנותר בדרך של רבייה טבעית.

שמאל

עוד מקרה של מיקרו אנליזה היא דרישתם של ערביי ישראל לשוויון זכויות. למה בישראל? הבה נסתכל על יחסי השוויון בין יהודים לערבים במזרח התיכון: לערבים יש 22 מדינות נקיות מיהודים. מדוע אם כן, הבקשה למדינה יהודית אחת נקייה מערבים נתפסת ככה שערורייתית? חשוב להבין שערביי ישראל הם חלק מעם אחד גדול ולא ישות מנותקת בפני עצמם. בית המשפט העליון השמאלני דחף את הראייה המיקרוסקופית צעד אחד קדימה כאשר הוא חייב יישובים יהודים לקלוט לתוכם תושבים ערבים. כעת היהודים לא יכולים למצוא חופש מהערבים אפילו במקומות מרוחקים. ברמה המיקרוסקופית האולטימטיבית – התא המשפחתי – הצליחה שוב סוגיית השוויון להופיע: אין ולו עיתון היכרויות אחד בישראל שיצהיר כי לוח מודעות של יהודיות המחפשות חתן אינן מיועדות לקהל הערבי.

המיקרו אנליזה מאפשרת לשמאל להתמקד במטרות חלשות. העולם מלא במספיק רוע, ורשעים אמיתיים אינם מתרגשים מאצבעם המאשימה של לוחמי האתיקה. אין ולו שמאלן אחד שאי פעם בא בדרישה למדינות ערב שיפצו את הפליטים היהודים שגורשו משטחן והותירו את כל רכושם מאחור. הרבה יותר פשוט לדחוק ביהודים שיאפשרו לדור רביעי של פליטים ערבים לשוב ארצה. על כן, המיקרו אנליזה בהכרח תמיד משרתת את הרשע, שכן היא שוללת מהצדיק את הזכות להתייחס לגורמי הבעיה. המיקרו אנליזה בהכרח לעולם תעדיף לתקוף את ערכיו הפגיעים של הצדיק על פני בזבוז הזמן והמשאבים הכרוכים בהתבוננות בפשעיו אדירי המימדים של הרשע.

שמאל

ראייתו המיקרוסקופית של השמאל טבועה עמוק באופיו. השמאלנים אינם יותר מאשר רציונאליסטים פרימיטיביים. הנחתם הבסיסית הינה שכל נושא חברתי ניתן לניתוח, הבנה, תכנון ופתירה. אך החברה האנושית בנויה ממערכות אדפטיביות כה מורכבות ומסועפות, שכל ניסיון לנתח ולפשט אותן בהכרח יהיה שגוי. בעבור השמאל, ישראל מתמודדת מול הפלסטינים – וזהו. הם אינם מבינים שמדובר בהתמודדות של יהודים מול מוסלמים בזירה רווית אנטישמיות. השמאל מתמקד אך ורק בסוגיות מופשטות ומשוללות נגיעה למציאות מכיוון שהוא יודעים שמול מודל עולמי מורכב ומסועף תורתו תתפוגג לריק.

על כן הם משמידים את העולם המורכב של היהדות.