היוצאים נגד הוצאות להורג באיראן, שוכחים שמדובר למעשה בחוקים הזהים להלכה היהודית: הוצאה להורג בגין הומוסקסואליות וניאוף, ענישה גופנית וכו… תאמרו מה שתרצו על התורה, אבל חייבים להסכים שהיא מאוד יעילה בעונשיה. התורה אינה דנה פושעים לעשורים מאחורי סורג ובריח על חשבון משלם המיסים: קנסות, הלקאה, הוצאה להורג וגלות הם סוגי הענישה היחידים המצוינים בתורה. הליברלים מתנגדים להוצאה להורג על בסיס הטענה שמדובר בעונש אכזרי ויוצא דופן. למען הדיוק ההיסטורי – כליאה ממושכת היא למעשה יוצאת הדופן. מעבר לכך, אחוז ניסיונות ההתאבדות בבתי הכלא, ומידת המאמצים הננקטים בידי סוהרים על מנת למנוע התאבדויות, יתכן ומוכיחים כי ההוצאה להורג היא למעשה הפיתרון ההומאני יותר. מסתבר כי אסירים רבים מעדיפים לבחור במוות מהיר על פני שהייה ארוכת שנים בסביבה העוינת של בתי הכלא.
החוק המודרני אוסר על שימוש בנאשמים כ”דוגמא” למען יראו ויראו. ההלכה לעומת זאת מעודדת ענישה הרתעתית, במיוחד בנוגע לעברות “טוהר ונידה” המפורטות בספר ויקרא. דוגמא אחת לכך מוצגת בפרק כ’ פסוק י”ח, שם נכתב כי העונש על קיום יחסי מין עם אישה בתקופת המחזור הינו גזר דין מוות. העונש נראה מעט חסר פרופורציה עד שלמדים שלא הייתה כל דרך לאכוף חוק זה ללא עדים. למעשה המחוקק מסתמך כאן על גורם ההרתעה וההפחדה. כמעט וכל חוקי הטוהר למעשה אינם ניתנים להוכחה. מי יכול להוכיח שמשהו אכן התרחש בחדרי חדרים? פשעים מסוג זה זכו להגיע למשפט רק לעיתים רחוקות מאוד. התורה מבהירה בפשטות – כל עבריין עומד בפני הסכנה שייתפס ויועמד לדין, וכל עבריין שנתפס, נענש.
מספר המוצאים להורג בגין עבירות מין ומוסר בכל שנה באיראן אינו עולה על כמה עשרות. הערכות נדיבות יותר מדברות על מספר מאות. נתונים אלה מציבים את אחוז הענישה על כאחד למיליון. הרבה יותר איראנים מתים בתאונות דרכים מאשר על גרדום הטוהר. אך השפעתה של ההענשה המוסרית בקרב העם גבוה ביותר. האיראנים נמנים בין העמים היותר מוסריים שידע העולם בשנים האחרונות. אין ספק שניאוף ובגידה נדירים בהרבה באיראן מאשר בישראל הליברלית.
