אין צבוע מהשמאל. הצהרותיו הפשטניות והפרטיזניות נכשלות יום ביומו אל מול מבחן המציאות. הקומוניסטים הרוסים קראו לסולידאריות בקרב פועלי העולם ואז הפכו עצמם למדכאים הגדולים ביותר. סוציאליסטים אירופאים חוברים יחדיו באיגודי עובדים וצועקים לזכויותיהם על מנת למנוע העסקת עובדים זרים ממדינות עניות. סוציאליסטים דמוקרטים אמריקאים קוראים למדיניות רווחה כללית, אך בפועל מספקים אותה לקבוצות אינטרס בלבד. הליברלים בתחילה תמכו בהתערבות אמריקנית בווייטנאם אך חזרו בהם ברגע שהמלחמה החלה לגבות קורבנות.

השמאל בישראל צבוע בצורה בלתי רגילה. לדבר על שוויון ערבי במדינה יהודית איננו אלא שטות גמורה.
בן-גוריון כיתר וסגר אזורים שלמים בישראל בהם התגוררו ערבים - ואז דיבר על שוויון. עם זאת, האשליה אשר נוצרה ותוחזקה בידי השמאל איננה עומדת עוד במבחן המציאות. יותר ויותר ערבים מתחילים לדרוש את הזכויות שכביכול הובטחו להם בידי השמאל, ודור שלישי של יהודים שטופי מוח בשטויות של הוריהם מפרשים בשגגה את צביעותם של ההורים כדברי אמת. בהחלטה הרת גורל שנתקבלה לאחרונה בבית המשפט העליון, נפתחו כל קרקעותיה של מדינת ישראל בפני כספם של ערביי ישראל. אפילו אדמות קק”ל, אשר עד בואם של פועלים יהודים וכספי תרומות יהודיים היו לא יותר מביצות וגבעות חול, וכעת עומדים כיערות – מונחים פתוחים למכרז בפני כל המרבה במחיר. בעלותו של העם היהודי על ארץ הקודש היא ללא ספק הסימן המובהק ביותר שלו לריבונותו הלאומית. אם בית המשפט נסוג מעיקרון זה, אין ספק שהמהלך יקל את הנסיגה מסמלים יהודיים ריקים מתוכן, כמו הדגל וההמנון.

דגל ישראלי עם מגן דוד בוודאי שאינו מייצג את התיימרותה של ישראל להיות מדינה דמוקרטית חסרת אבחנה בין דת, גזע ומין. כאשר שליש מהדור הצעיר בישראל ערבי, אין זה תובעני מדי לדרוש שדגל המדינה ייצג את ערכיה ההגמונים – המוסלמיים של ישראל. ישראל איננה יכולה לטעון לבעלות היסטורית על דגלה כפי שמדינות אירופאיות מגנות על נוכחות הצלב בדגלן. הדגל הישראלי הינו המצאה מודרנית, ומעולם לא היה סמל של הדת היהודית, הארץ או המדינה. מגן הדוד נפוץ מאוד בקתדראלות נוצריות מתקופת הרנסנס, אך הוא לא הופיע בבתי כנסת עד המאה ה-19.

ההמנון הלאומי של ישראל, המשבח את נפשו של היהודי אך לא של הגוי, צורם באוזניהם של תושביה הלא יהודיים של ישראל. מדובר בסמל אשר אינו עומד עין בעין עם ערכים דמוקרטיים, וכל טענה בעדו גם היא בהכרח משוללת דמוקרטיה. שום מדינה מתורבתת אינה מהללת את מאמיניה של דת אחת על פני מאמיני דת אחרת בהמנון הלאומי.

אין לי ספק שזהותה היהודית של ישראל מוצדקת. הבעיה היא שלא ניתן מבחינה משפטית ופוליטית ליישם מדינה יהודית במערכת משפטית דמוקרטית אשר עיוורת להבדלי דת, גזע ומין. בעלות ערבית על אדמה יהודית הייתה יוצרת שערורייה אדירה לפני אפילו עשרים שנה. אך ברגע שבית המשפט הסיר את בעלות הקרקעות בארץ מידי יהודים בלבד, הוא סלל את הדרך להרס יתר סמליה הלאומיים של ישראל. אין ספק שעצם אזכורה של ישראל בתור מדינה “יהודית” מהווה עלבון לערבים. מדינה יכולה להיות או יהודית או עיוורת מבחינה אתנית וגזעית. האם היהודי תושב ארה”ב יקבל באהדה הכרזה רשמית הקוראת שארה”ב הינה מדינה “נוצרית לבנה”?

החילוניות בישראל היא זו שיצרה את התופעה בה המדינה מחזיקה בטריטוריה פלסטינית כבושה למשך עשורים. אין לשום מדינה רשות לכבוש שטח של אדם אחר. בריטניה ניסתה להיאחז בדיוק באותה האדמה באמתלה מנדטורית, אך לבסוף סולקה. הבעיה הייתה נפתרת מזמן לו רק היו קוראים לשטחים הכבושים בשמם המקורי “יהודה ושומרון” – לב ליבה של המדינה היהודית ההיסטורית בארץ ישראל. השמאלנים עם זאת, אינם מסוגלים לעשות זאת: הם מעדיפים מדינה חילונית אשר מותקפת יום ביומו בביקורת כלל-עולמית בשל כיבושה הבלתי חוקי של אדמות פלסטיניות, על פני מדינה יהודית הטוענת לזכות חוקית לאדמותיה.

אפילו שמה של המדינה – ישראל, איננו דמוקרטי או ליברלי. מדינת ישראל הנוכחית יושבת על שטחיה הכבושים של פלשת ההיסטורית ושל כנען, אך בשום אופן לא על שטחי “ישראל”. היהודים מתקופת המקרא התרכזו היכן שמרוכזים כיום ערביי הגליל, לא בחופי תל אביב.

ישראל תהיה חייבת לבטל את חוק השבות, אשר מקנה זכות עלייה ארצה ליהודים בלבד – אפילו לא לקרובי משפחתם של ערביי ישראל. השמאל בישראל היה רוצה מאוד לבטל את צביונה היהודי של ישראל וליצור מדינה “ישראלית”. כבר היום יש קולות הקוראים לסיום רשמי של ההגירה היהודית לישראל. בהסתמך על העובדה שלא נראים עוד גלי הגירה גדולים באופק מעבר לטפטוף של איחוד משפחות יהודיות, אין זה בנמנע שישראל תיסוג מחוק השבות.

הצעד שבין ביטול חוק השבות לסיומה הכולל של “הגזענות” היהודית הינו קטן מאוד. הגדרתה החוקית הנוכחית של מדינת ישראל למונח “גזענות” אינה חלה על גזענות על רקע דתי, ובכלל מהווה גיחוך. מעבר לכך, ההגדרה פתוחה לדיון משפטי – ואין ספק שלא חסרים שופטים שמאלנים קיצוניים בבית המשפט העליון אשר רק מחכים להזדמנות לקרוע את מה שנותר מהיהדות לגזרים. תפילותינו באמת שאינן סובלניות כלפי האחר, לדוגמא - המוסלמים. אין זה מופרך שיבוא היום בו יתחיל משרד החינוך לצנזר את תכני לימודי התורה בין כותלי בית הספר. האזכורים העוינים לעשו וישמאעל – מהם מתעלמים בתי הספר כבר היום. סוגיות הלכתיות עומדות כבר כיום בפני דיונים בבית המשפט העליון כמו האיסור להעסיק ערבים, וסוגיית הויתור על ירושלים למוסלמים.

ישראל רוצה בהעדפה מתקנת לערבים. כבר היום מתקיימת ההעדפה במידה רבה: על אף שהערבים לא משרתים בצבא, הם זוכים להטבות הביטוח הלאומי, חינוך כמעט חינם באוניברסיטאות, פטור חצי מוצהר ממיסים ועין מעלימה בכל הקשור לבנייה בלתי חוקית ללא כל צורך בהיתרים או חשש מקנסות וחובות מקרקעין. הממסד היהודי החילוני תמיד שמח לדכא את היהודים הדתיים, ועושה זאת בזכות האצלת הטבות לערבים: המוסלמים שולטים בזכות הממסד בהר הבית, אשר אוסר על יהודים לעלות לשם.

נכשלנו במצוותנו לגרש את יושבי הארץ, ובדיוק כפי שה’ הבטיח זה חוזר להתנקם בנו.