עמדת הערבים בנוגע לישראל לא השתנתה כלל. מנטאליות אנושית לא משתנה. לפני כ90 שנה, נסיך מכה בשם פייסל חתם על הסכם עם הציונים בו נאמר שהוא מכיר בזכותם של היהודים על ארץ ישראל ואף בירך אותם בבואם. יורשו פרסם לא מזמן תוכנית שלום אשר מקבלת את נוכחותם של היהודים במזרח התיכון. מנהיגי ערב הסעודית אף הצליחו לשחד את מנהיגיה הדתיים של המדינה על מנת “שימצאו” פסק הלכה בקוראן המצדיק את עשיית השלום עם ישראל.

גם מצריים מורגלת לעשיית עסקים עם היהודים. היא לחמה בישראל תחת המלך פארוק, המנהיג הקומוניסטי נאצר, סדאת, ומובארק הציניקן. במקרה של מובארק, המלחמה היא מלחמה קרה, שכן מצריים מאפשרת למחבלים פלסטיניים יד חופשית בהברחות הנשק דרך שטחה. מדיניות זו גם היא אינה חדשה: מצריים תמכה בלוחמים פלסטיניים אשר הסתננו לישראל במלחמת התשה משנת 1948 ועד 1967, אז השתלטה ישראל על סיני והרחיקה את מצריים מגבולה. ישראל אף פתחה במלחמה כנגד מצריים עקב סיועם של המצרים למסתננים הפלסטינים. המלחמה הסתיימה בהתערבות אמריקאית לטובת מצריים: בתחילה היה זה סיוע דיפלומטי, שהפך מהר מאוד לאיום צבאי על ישראל.

מדיניותה של ירדן גם היא לא השתנתה. ירדן עדיין רואה בגדה המערבית שטח ירדני. במהלך שליטתה בגדה, התעלמה ירדן מנוכחותם ומזכויותיהם של התושבים הפלסטינים באזור. מטרתה של ירדן ברורה: לבלוע כמה שיותר אדמה. על מנת להגשים מטרה זו, ירדן משתפת פעולה עם הפלסטינים על מנת לערער את ישראל, אך מגבילה את פעילותה מתוך פחד שיציבות המשטר תתערער בידיהם של הפלסטינים מבית. אם מדינה ערבית אחרת תשמיד את ישראל, ירדן בוודאי שלא תתנגד, אך היא אינה מעוניינת לנהל מאבק גלוי מול שכנתה החזקה. כאשר בעבר הייתה לירדן את היד העליונה, היא פעלה מיד על מנת לטהר כל נוכחות יהודית בירושלים. אך כאשר אין שום סיכוי לניצחון, ירדן מסגלת את עצמה למצב החדש וחותמת על הסכם שלום.

הפלסטינים יכלו כבר מזמן להכריז על מדינה, אך מעבר להכרזה ריקה מתוכן בידי אש”ף בימי ישיבתו בתוניס, זה לא קרה. שלום עם ישראל יכריח את הפלסטינים לקחת אחריות על חייהם, מה שהם אינם מסוגלים לעשות. הכלכלה הפלסטינית, אשר הייתה במצב רע בשנות הארבעים, כמעט ואינה ניתנת לשיקום כיום. מיליוני פליטים עזתיים, אשר מובטלים מזה מספר דורות, אינם מסוגלים להיכנס לשוק העבודה. מיליוני הפליטים אשר ישובו מלבנון, סוריה, ירדן ורצועת עזה לא ימצאו מספיק קרקע ליישוב. גם במקרה של חתימה על הסכם שלום, תמיד יוותר מספר לא מבוטל של פלסטינים חדורי כעס, שלעולם לא יסכימו לחדול מדרך הטרור. התגובה הישראלית כנגד פעולותיהם תשבש בהכרח את ניסיונם של העם הפלסטיני לפתוח בחיים נורמאליים. בנוסף ,המדינה הפלסטינית תפסיק להוות עניין בעיני אנטישמים ברחבי העולם, ועם הזמן, תנותק בהדרגה מכספי סיוע בינלאומיים. בשאר מדינות ערב, בהן שכלולים בטכנולוגיה החקלאית אומנם מתפתחים לאט מאוד לאורך השנים, אך גלי ההגירה של איכרים וחוואים לערים הגדולות הינה הדרגתית ומאפשרת התמודדות מצד השלטון לבעיית אספקת המזון. במקרה הפלסטיני, פליטים אשר מזמן איבדו כישורים יצרניים לשוק העבודה יציפו בהמוניהם את הערים, ויכפילו ואף ישלשו את אוכלוסייתם. גלי ההגירה יובילו לערי מצוקה אדירות, בהן עוני מוליד עוני, דור מובטל לאחר דור מובטל, המולידים תשתית של פשע וטרור. מנהיגים פלסטינים מודעים לכך, וזה משמש להם תמריץ לדחות את הקץ בדרך של דרישות יותר ויותר מפליגות על שולחן המשא ומתן.

עיראק, אשר בתחומה פעל סניף של המפלגה הנאצית בהצלחה מרובה, תמכה נלהבות בדיכוי היהודים, ואף דחפה אותם לנוס משטחה בסוף שנות הארבעים. גם לאחר ההשתלטות האמריקנית על עיראק, אין שום סיכוי לשלום בין ממשלת הבובה השולטת לבין ישראל.

ישראל סייעה בזמנו למנהיג איראן, אפילו עד למידה שהיא עזרה לו בפיתוח תוכנית גרעינית. אך שלום אמיתי מעולם לא עמד על הפרק. כיום המצב זהה, על אף תוכנית השלום הסעודית.
לבנון שבירה מדי בכדי לחתום על הסכם שלום עם ישראל. כל ממשלה שתחתום על הסכם עם ישראל תירדף בקנאות ע”י מתנגדים. בלבנון של היום, הנשלטת בידי חזבאללה בגיבוי איראני, אין כל טעם לדבר על שלום.

סוריה הייתה אויבת בולטת של ישראל עוד בימי התורה. סוריה רואה בחלקים נרחבים משטחה של ישראל כשייכים לשטחה ההיסטורי. המנטאליות הסורית, הידועה לשמצה אף בקרב הערבים, שוללת כל אפשרות לשלום עם ישראל.

זה מוביל אותנו לשאלה, מה היא בכלל משמעותו של כל הסכם שלום עם הערבים? ישראל מחזיקה בהסכמי שלום עם מצריים וירדן, אך יחסיה עם המדינות אינם אפילו קרובים לנורמליזציה. העם בירדן ומצריים עוין ביותר כלפי ישראל. התקשורת במדינות אלה נשלטת בידי הממשל, והן מעודדת בגלוי את ליבוי השנאה כלפי ישראל. הקשרים הכלכליים של שתי המדינות עם ישראל זניחים במקרה הטוב.

מאות שנים של שגשוג כלכלי הפכו את המערב, ואת היהודים בתוכו לאנשים ישירים בגישתם. תכונה זו, אשר בעיני מעידה על עצלות מחשבתית, נתפסת כיום כיושר. אנשים החיים בחברות מבוססות דורשים מהזולת מידה מסוימת של כנות, ואף מספקים אותה בעצמם. אך התופעה החברתית של כנות אינה מושרשת במין האנושי. תיאורם הלירי של אבירים ישרים בפי משוררים מימי הביניים היו לא יותר מאשר שקרים בוטים, ציניים, וידועים לכל. הערבים אינם ישרים על פי ההגדרה המערבית של המושג. הם גם אינם “לא ישרים” - אלא מעשיים. למעשה גם המערב אינו דוגמא ומופת ליושר בכל הנוגע למדיניות חוץ, אך הערבים אינם טורחים אפילו לגבות את גחמותיהם ברטוריקה מקובלת.

זכרו זאת בפעם הבאה שאתם שומעים מנהיג ערבי מדבר על רצונו בשלום עם ישראל.