הדבר היחידי שאני שונא יותר מרבנים “ליברלים” הוא יהודים גזעניים אשר מדברים על הערבי בתור תת-אדם נפשע וגועלי. הערבים הם אנשים בדיוק כמונו, ובנושאים פוליטיים ומוסריים רבים אף משמשים לנו דוגמא לאיך צריך היהודי להתנהג.

קחו לדוגמא את התקפות הקסאם על ישראל. יהודים רבים בזים עד כדי כך לערבים, שהם חושבים שמדובר בעם מטומטם, אשר אינו מבין שההטבות הכלכליות של הפסקת הירי ישרתו את הפלסטינים הרבה יותר מאשר את ישראל. לטענתם, הפסקת הירי תפתח את גבולות הרצועה, תאפשר לתושביה למצוא תעסוקה בישראל ותגביר את הסיוע הבינלאומי. הערבים יכולים להשיג אף יותר סיוע באם ידיחו את ממשלת חמאס, שכוחותיה מהווים רק 2% מאוכלוסיית עזה. במקום בו כלי נשק כה נפוצים, לא יהיה להמון זועם בעיה גדולה מדי להדיח כל ממשלה. תושבי עזה אינם מפחדים ממשלת חמאס: עם אשר חי במשך דורות במחנה פליטים תחת עושק מצרי וישראלי אינו מפחד מדבר. ערבים יחידים – כן, הניסיון מוכיח שהם נשברים בקלות בחקירה, אך האספסוף הערבי אינו יודע פחד.

הסיבה היחידה שתושבי עזה תומכים בפלגים הלוחמים, על אף התגובה הישראלית העולה בחיי אדם, היא השנאה העזה המאחדת אותם כנגד האויב. העזתיים יכולים לחיות בשלום תחת מחסה של האו”ם, אך הם בוחרים לסבול, אם זה אומר שהם פועלים למען החזרת מולדם – מה שכיום מכונה ישראל. תושבי רצועת עזה לא הגיעו מהגדה המערבית. הם הגיעו מערים “יהודיות” כמו יפו וחיפה. זו היא האדמה עליה הם לוחמים. העזתיים לא ילחמו בעבור שכם או חברון: ערים אלה כבר נמצאות בידיים ערביות. הם רוצים את מה שהיהודים מחשיבים כלב ליבה של ישראל. אם הם לא יכולים להשיג את מטרותיהם עכשיו, לפחות הם יכולים להמשיך במלחמת ההתשה כנגד האויב הציוני עד אשר יגורש ביום מן הימים.

יכול להיות שחישוביהם של הערבים נכונים. על פי כל קנה מידה, חיפה ויפו אינן ערים יהודיות היסטוריות. היהודים הקדמונים החזיקו באותן הטריטוריות לזמן קצר מאוד. ע”פ קנה מידה היסטורי, שכם וחברון שייכות לעם היהודי הרבה יותר מיפו וחיפה. אנחנו קנינו אותן, כבשנו אותן, ויישבנו אותן. שכם וחברון היו ערים מרכזיות בשלטון היהודי העתיק, והיו ערים יהודיות לכל דבר. אם היהודים נטשו את שכם וחברון, אין זה מופרך שהערבים מאמינים שהציונים ינטשו בסופו של דבר גם את חיפה ויפו. האמת היא, שהם צודקים. יהודים באמת נוטים בזמן האחרון לנטוש ישובים אחד אחרי השני: עכו כבר מזמן עיר ערבית, ויפו הופכת גם היא במהרה לכזו (שלא לדבר על גוש קטיף וימית).

על כן, כאשר תושבי עזה מפגיזים את ישראל, הם לא פועלים מתוך פחדנות או טיפשות, אלא מתוך אומץ לב, חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח, ולפי ראייתם – מתוך צדק מוסרי.

בדיוק מאותה הסיבה, מסרבים ערביי ישראל להיטמע בחברה הישראלית. התבוללותם של ערביי ישראל בחברה היהודית הייתה מועילה להם מאוד כלכלית. בראשונה, הם היו זוכים בהכרת תודתם הנצחית של היהודים בישראל. דמיינו לעצמכם אם המוסלמים בישראל יתחילו פתאום להתנהג כמו ישראלים טובים: ילמדו עברית, ישרתו בצבא, ויתנהגו כמו יהודים טובים התורמים לחברה. הדבר הבא אותו היינו רואים, הוא גל אדיר של היטמעות יהודית בחברה המוסלמית. נשים יהודיות היו ששות להתאסלם על מנת להתחתן עם אותם גברים ערבים מקסימים ולא מאיימים. העוינות הערבית מזכירה ליהודים שיש לעשות מעשה כנגד הבעיה הדמוגרפית הצומחת בקרבם. “ערבים טובים” היו זוכים לקבלה ציבורית רחבה בתור מצביעים שווי זכויות, היו מתרבים עד אשר יהפכו לרוב, והיו מביאים לחיסולה של המדינה היהודית בדרכי בחירות דמוקרטיות.

ערביי ישראל מסרבים להיטמע בתמורה להטבות לכלכליות. אבל רגע, זה בדיוק מה שהיהודים עושים. יהודים טובים עוזבים את הביטחון הכלכלי של ארצות הברית בכל יום ומהגרים לישראל. הערבים הינם חכמים, רציונלים, וניתן אף לומר – ציניקנים: הם מסכימים לקבל הטבות כלכליות מהיהודים, אך מסרבים להיטמע בחברה היהודית. יש ביניהם אלה המוכנים להילחם ביהודים ולא לקבל הטבות כלכליות כגון השכלה הגבוהה, אך רובם “מסכימים” לקבל מהמדינה חינוך חינם. בתמורה, חותרים הערבים תחת המדינה היהודית על מנת ליצור חברה ערבית מקבילה, התורמת למוסדות אסלאמיים, ומפגינה סולידריות לאחיה הפלסטיניים הכבושים. כל פועליה של החברה הערבית בישראל מונעים מתוך הרצון להשתלט עליה בדרך ניצול מוסדותיה הדמוקרטיים, ובדרך ריבוי טבעי. הדמוקרטיה למעשה הפכה את הסקס למטרה פוליטית בעבור הערבים. הערבים בישראל השלימו עם מעמדם הזמני, אך אינם מוותרים על שום הזדמנות לקדם את חזרתם לשלטון, ולשחרור פלסטין.

הערבים אינם מעוניינים בדו קיום עם היהודים. הם מחכים בסובלנות לרגע בו יוכלו לבסוף לגרש אותנו מכאן. כך מתנהג כל אדם נורמאלי שהשתלטו על אדמתו. בדיוק מסיבה זו מצווה התורה על בני ישראל להילחם בכנענים ולגרשם. התורה מכירה בכך שהכנענים יזכרו לעד שהאדמה הייתה בעבר שייכת להם, וישנאו לעד את היהודים. הערבים רוצים לגרש מישראל את היהודים: עוד בימי מלחמת העולם השנייה, התנגדו הערבים לגל הפליטים היהודים אשר ברחו מאירופה הבוערת. ארה”ב ובריטניה התנגדו גם הן לפליטים היהודים. בדיוק כך על היהודים לנקוט כנגד הערבים. ככתוב בספר שמות, פרק לא’ – ” כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם, אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְגֵרַשְׁתָּמוֹ, מִפָּנֶיךָ. ”

יהודים אוהבים לטעון שחזקתם המקורית של הערבים על הארץ הייתה למעשה קטנה מאוד, ושהחלוצים היהודים למעשה יישבו שממה בבואם ארצה. אך בתורה מצווים היהודים לכבוש את הארץ מים סוף ועד הים התיכון, ומהנילוס עד הפרת. כאמור מדובר בהרבה מאוד שטח שהיהודים מעולם לא יישבו, וגם אינם מסוגלים ליישב בשל מספרם הדל. לריבונות לאומית על חלק ארץ אין שום קשר למספר התושבים אשר חיים בה: ראו את ההימלאיה הסינית, או את חבל סיביר ברוסיה.

הערבים ידועים כעם ללא סובלנות דתית. הם אינם מכירים בזכותם של היהודים לקיים את פולחניהם בהר הבית. אם רק היו נוהגים היהודים ע”פ אמות מידותיהם של הערבים, ובאופן מפתיע גם ע”פ תכתיבי התורה – ספר שמות, פרק כ”ג, פסוק כ”ד, ” כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם, וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם.” כל רב בעל קמצוץ כנות אישית יודע שטיהור הר הבית מעבודה זרה זו מצווה אדירה בתורה, ושכל רגע של התמהמהות הינו בגדר חטא. ה’ נתן בידינו ניצחון אדיר ב1967 מסיבה מאוד מסוימת. ומה לדעתכם הניע את ה’ לתת ליהודים את השליטה בהר הבית? כמובן שצריך להאמין באלוהים בשביל זה. בעבור אלו מאיתנו שמאמינים שמוצאם מהקוף, יהיו הפרשנויות שונות ללא ספק.

החברה המוסלמית מענישה את חוטאיה בעונשים דתיים מזעזעים. בערב הסעודית נידונים אנסים להענשה גופנית וכל דת זרה מגורשת מתחומי המדינה. באיראן סוקלים נואפים למוות. יהודים חילונים שכחו מזמן את העונשים המצווים בתורה, אשר זהים פחות או יותר לעונשי המוסלמים. היהודים מעדיפים הכנסות מתיירות על פני טוהר דתי, ומיסים מתעשיית הפורנו על פני מוסריות. הערבים מלמדים את ילדיהם אלימות מגיל צעיר. בגיל שמונה הם שוחטים כבש. ילדים יהודים להורים דתיים מתחילים בגיל שלוש ללמוד את ספר ויקרא, המפרט את דיני הקורבן. יהודים ליברלים טוענים שהיהדות היא דת לא אלימה. קריאה בתורה עלולה לשנות את דעתם. האל ציווה עלינו לשחוט את תינוקות העמלק, את כוהני הבעל בעת פולחן, את בכורי מצריים, ואת אלפי הקורבנות המזעזעים בבית המקדש. האל הביא את המבול, את הפוגרומים ואת השואה. אלוהי ישראל אינו אל רחום, חנון וליברלי “המבטא את הטוב בנפש האדם”.

הערבים הם אכן טרוריסטים. אך כאשר ערבים הורגים אזרחים ישראלים, הם נוהגים בהגיון – כמו כל אדם נורמאלי הפועל כנגד אויב שנוא. אזרחים יהודים משרתים בצבא, משלמים מיסים אשר מקיימים את הצבא, מצביעים עבור ממשלות שמנציחות את הכיבוש, ושולחים את ילדיהם להילחם בערבים. מטרת המחבלים הפלסטינים אינה השמדת העם היהודי. זו היא מטלתם של צבאות ערב. הטרוריסטים מעוניינים במטרות פוליטיות הגיוניות, ומשתמשים באלימות רק על מנת להגשים מטרות אלה. אלימות זו הוכיחה עצמה כאקונומית ביותר ע”פ סטנדרטים של לוחמה רגילה, וגם כיעילה ביותר מבחינה פוליטית. סקרים הוכיחו פעם אחר פעם שהתמיכה בישראל למדינה פלסטינאית צומחת מיד לאחר כל פיגוע גדול.

יהודים פרטיזנים באירופה של מלחמת העולם השנייה השתמשו גם הם בלוחמת טרור כנגד הנאצים. כך גם האצ”ל והלח”י. הייתה זו “ההגנה” אשר ביצעה את הטבח בדיר יאסין וכפר קאסם. הוצאתם להורג של שבויי מלחמה בידי צה”ל הייתה עניין שבשגרה ב1967. כאשר ניתנה לצה”ל יד חופשית ולו במקצת, הוא הפגיז ערים עזתיות ולבנוניות ללא נקיפות מצפון. למה באמת שנרגיש נקיפות מצפון כאשר מדובר באויב? הבריטים – מובילי העולם בנקיטת העמדה המוסרית הנעלה – הפגינו מעט מאוד חמלה כנגד אזרחי דרזדן, בה כל אישה, זקן וטף נשרפו חיים בפצצות דלק. ליהודים יש כללים אלוהיים מאוד ברורים באשר ליחס הנדרש מהם בעת טיפול באויבים, ” וְלֹא תַחְמֹל, עָלָיו; וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעֹלֵל וְעַד-יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמוֹר.” (שמואל ט”ו, פסוק ג’). ה’ העניש קשות את שאול על כך שהרג את הנשים והילדים, אך חס על חיות המשק. כמו שאול, גם דוד הרג את כל הנשים והילדים, אך לא את החיות, ונענש. אפשר לא לאהוב את זה, אך זו היהדות. מי שרוצה להיות נחמד – שיצטרף לנזירים הטיבטיים, וגם הם לא ממש נחמדים כשלומדים את תורתם לעומק.

לערבים יש נטיות התאבדותיות. הם שולחים את ילדיהם לבצע פיגועי התאבדות. גם היהודים שלחו את ילדיהם למוות בלבנון למשך 18 שנה. הערבים לפחות מקריבים את ילדיהם מתוך מטרה פוליטית, שלא כמו היהודים במהלך האינתיפאדה השנייה שפחדו לחיי ילדיהם יומם ולילה, אך לא עשו דבר על מנת למנוע מהערבים לטבוח בהם. אף הורה מתאבל לא נסע לרמאללה לפוצץ עצמו באוטובוס ערבי. כמה חבל. הערבים מקריבים את ילדיהם עבור מטרה נעלה – לחימה בכובש הציוני. היהודים מקריבים את ילדיהם בעבור תוכניתם התלושה מהמציאות לשלום של שמעון פרס ויצחק רבין. בספר המכבים, מפצירה חנה בשבעת ילדיה לסבול מוות בייסורים בידי יהודים ליברלים ואדוניהם היוונים במקום לאכול אוכל לא כשר. ככה אמורה להתנהג אם יהודיה. זו היהדות. קשה היום למצוא מסעדה בתל אביב שאינה מגישה חזיר.

כמובן שהאסלאם הוא סטייה. כמובן שהערבים פרועים ופרימיטיביים, ובתור שכנים, הם גרועים יותר מחיידקי אנתרקס. כמובן שהארץ היא שלנו, וחובתנו היא לטהר אותה מערבים בכל אמצעי. אך הדוגמה הערבית מציעה ליהודים תובנה יקרת ערך בדבר מהי התנהגות נורמאלית, ובאשר לדרישות הדת היהודית מעמה.

null