יאפילו יצחק שמיר, מנהיג הלח”י לשעבר, נכנע לבסוף ללחצי המערב והשמאל הישראלי והכיר באוטונומיה פלסטינית, הצעד הראשון לקראת עצמאותם. מנחם בגין, מנהיג האצ”ל לשעבר, נכנע גם הוא לבסוף ללחציו של קרטר, והחזיר את סיני. אין פלא שרבין, החלול מוסרית, שוכנע במרמה לחתום על הסכמי אוסלו. נתניהו העסקן נטש חברון, עיר האבות, והפקיר אותה לידי המוסלמים. שרון, שהתברך במוח של בולדוזר, מסר את רצועת עזה תמורת הסרת החשדות הפליליות מעל משפחתו. שלא לדבר על ברק, “מר ביטחון” המזויף, שדאג יותר לביטחון חיזבאללה מביטחון חיפה.
לעומתם, אולמרט לא נראה גרוע כל כך. אולמרט התנגד בזמנו לבגין ושרון כאשר הם מסרו את סיני, וכיום הוא שקוע במשחקי חתול-עכבר עם אבו-מאזן. אולמרט לא נותן דבר לאויב. נראה כי כל הנקודות סוכמו כבר עם הפת”ח, אך משום מה, מדינה פלסטינית עדיין אל נראית באופק. אלה שמטילים את האשמה במלחמת לבנון השנייה על אולמרט, צריכים לספק אלטרנטיבה אחרת. האם באמת הוגן לצפות מאולמרט לאחר חודשיים בתפקיד לבצע רפורמות בצבא? האם היה עליו להורות על כיבוש מחדש של לבנון לאחר 18 שנות כיבוש שהוכיחו עצמן ככישלון אסטרטגי? האם היה עליו להפציץ את כל לבנון עד עפר מנת להרוג כל ערבי מזוקן? לאולמרט היה את האומץ לתקוף את לבנון באותו הרגע שהתגרתה בישראל.
אולמרט חכם מאוד. כולם רוצים לפלוש לרצועה, אך מה הצעד הבא? אם צה”ל יהרוג אפילו 2000 מחבלים וייסוג, זה רק יעורר עוד מוטיבציה התנדבותית בקרב העם הפלסטיני. עוד נסיגה צה”לית תתפרש כניצחון של החמאס. במידה וצה”ל יכבוש את הרצועה לצמיתות, ייכנס שוב החוק הבין-לאומי לתוקף, ויהיה על ישראל לדאוג בשנית לתושביה הכבושים של הרצועה. מספר ההרוגים בשדרות קטן, אך מאות חיילים עלולים להיהרג בפעולה קרקעית בעזה. בעוד מחבלים פלסטינים מצליחים להשיג טילים משוכללים יותר כמו הג’ראד המסוגלים להגיע לאשקלון, ייתכן ואולמרט יישאר ללא ברירה ויאלץ להיכנס לעזה על מנת להרגיעה לשנה או שתיים כפי שנעשה בלבנון. הבעיה היא שאין פיתרון מוחץ כנגד לוחמת גרילה, חוץ כמובן מהפתרונות שלא מצטלמים טוב בסי.אנ.אן.
השמאל מאוד לא מרוצים מאולמרט ומבקש להפיל אותו. עד כה, אולמרט לא נרתע מהניסיונות להפליל אותו בהאשמות מזויפות. ניהול מדיניות גלויה וכנה דורשת כוחות מוסריים שלא מהעולם הזה. פוליטיקה אמיתית הינה אומנות התמרון. אולמרט איננו בולדוזר פוליטי, אלא פוליטיקאי בחסד. דרכיו של אולמרט אולי אינן ישרות, אך לפחות הוא לא נכנע ללחצים זרים. בישראל של היום, כנראה שלא ניתן לדרוש או לצפות ליותר מכך ממנהיג פוליטי.