נראה כי המשטר בארה”ב מיישם אותה הגישה הציניקנית והמשוחתת לפוליטקה כפי שהיה נהוג בעבר באירופה. מדובר במדיניות דו-פרצופית: פרו ישראלית מצד אחד ואנטי יהודית מצד שני.
המשטר בארה”ב זקוק לישראל על מנת לכפות את רצונו על המוסלמים, אך מאז שאיבד את קמצוץ המוסריות האחרון שעוד נותר לו, הוא איבד גם כל קורלציה ליהדות בישראל. על כן, ארה”ב באה בדרישה להרס ישובים יהודים בארץ, למסירת השליטה ביהודה ושומרון לערבים, ולויתור על העיר ירושלים.

המצב שונה מאוד בקרב העם בארה”ב. התמיכה הציבורית לישראל גבוהה מאוד. האמריקאי הממוצע מקבל את הזכות היהודית לחזקה על ירושלים והגדה המערבית, ואף תומך בשימוש בכוח כנגד הערבים. ליהודים ואמריקאים יש הרבה במשותף, על אף השטויות הנאמרות מפי מנהיגים יהודים בארה”ב.

הדמוקרטיה אינה דבר מרכזי ביהדות, וגם לא בתרבות האמריקאית. שתי האומות סובבות סביב בסיס ערכי, לא בסיס דמוקרטי. האמריקאים ניהלו מלחמת אזרחים בשל נושא העבדות, במקום לאפשר לדרום באופן דמוקרטי להמשיך איתה. פעם אחר פעם נטלה ארה”ב את המנהיגות בנושאים בין לאומיים במקום לאפשר לאו”ם להגיע לפיתרון דמוקרטי. כך גם ביהדות, הממקמת את הדומקרטיה במקום שני בסולם הערכים לאחר ערכי הבית. “לא תלכו אחר הרוב אל עבר הרוע”. בני אתונה הקדמונים יכלו באופן תיאורטי ליישם כל דרך פעולה שהתקבלה בדרך דמוקרטית. ליהודים ולאמריקאים יש מחסומי מגן הנטועים עמוק בדוקטרינות הערכים התרבותיים, כנגד הצבעות מסוג זה. למעשה, שתי האומות הן די חסרות סובלנות. אירופה סבלה בשקט את הנאציזם עם שנבלעה על ידו, אך ארה”ב המשיכה להילחם ברוע מתוך טיעון עקרוני. אפילו לאחר ארבעה עשורים של שטיפת מוח שמאלנית, מרבית האמריקאים עדיין מתנגדים להומוסקסואליות. האמריקאים הם עם דתי, גם אם זה מסתכם ברובד שטחי. כך גם חסידי היהדות.

האנטישמיות קיימת בארה”ב כפי שהיא קיימת בכל מדינה נוצרית. סקרים מראים כי האנטישמיות בארה”ב בקרב אנשים לבנים פחות נפוצה מאשר באירופה. ההבדל האמיתי עם זאת, הוא ממסדי. בארה”ב לא קיימת היסטוריה של הגבלת יהודים. האמריקאים מחונכים מינקות על ערכי שוויון ממסדי. כל אחד יכול לא לאהוב את היהודים, אך כמעט כולם מתייחסים אליהם באופן שוויוני.

היהודים והאמריקאים מחזיקים באמונה המשותפת של משיחיות. שתי האומות מאמינות שתפקידן לשמש משואה למין האנושי. שתי האומות פועלות על סמך אמונה זו ללא הרף ובעקביות. האמריקאים רואים בעצמם כנושאי דגל החירות, והיהודים – דגל המוסריות. התפקידים שלנו תואמים. החירות הבריטית-אמריקאית נוסחה על עקרונות הר סיני. החירות האמריקאית מאמצת את ערכי התורה. לא מדובר בליברטריאניזם, אלא במערכת קשוחה של ערכים מוסריים. ערכי המוסר עברו הטמעה רגולטורית. בכל הנוגע לשאר, העם חופשי. היהודים והאמריקאים פיתחו באופן מודע את הדוקטרינות שלהם והפכו אותן לסיבת הקיום הלאומי.

הישראלים והאמריקאים שותפים להיסטוריה דומה. שתי האומות יישבו אדמה המאוכלסת בעם עוין. שתי האומות נאלצו להרוג ולדכא את העם העוין, ולבסוף השתלטו על אדמתו. האירופאים בעלי חוש היוזמה הגדול ביותר עזבו את העולם הקדום לטובת אמריקה. רק היהודים הקיצוניים ביותר עזבו את אירופה לטובת ארץ פלסטינה. שתי האומות, לאחר הצלחתן הראשונית, הוכשלו בידי מהגרים חדשים חסרי אידיאולוגיה חלוצית. ישראל קיבלה אל שעריה ערבים וסלאבים, בעוד ארה”ב קיבלה מקסיקנים. שתי המדינות נאלצו לסגת מהכרזותיהן הראשוניות בעד שוני ובדלנות ערכית, וקיבלו במורת רוח אל קרבן מנטילות זרה.

ישראל וארה”ב הם שני זרים, במזרח התיכון ובעולם כולו. הערבים הם קיצוניים בעלי כוונות עוינות לישראל, וכך גם אירופה כלפי ארה”ב. שתי האומות עומדות בפני מאבקים מלחמתיים מתמשכים ואין סופיים. הטרור מאיים על ישראל ועל ארה”ב כאחד, על אף חוסר חשיבותו הסטיסטית.

כל שנותר לעשות הוא להיפטר משתי הממשלות.

null