הטייקונים היהודים לא יכולים לקבל את כבוד ההמון היהודי, שבסך הכול מקנא ברווחיהם הבלתי חוקיים, ומבקשים לעצמם כבוד מצד הגויים על ידי כך שהם מציגים את עצמם באופן שקרי כמנהיגים יהודיים. הטייקונים עושקים את הכבוד המגיע ליהודים כעם, ופוגעים באמינותם של היהודים כעם באמצעות רשעותם חסרת המצפון.
המנהיגים היהודים מדמיינים לעצמם שהם יכולים לשטות בעמיתיהם הגויים. רבין כמעט ולא הלך לאוסלו על מנת להעניק לערבים מדינה, ואולמרט שניהל מערכה נגד כוונתו של ברק לחלק את ירושלים בשנת 2000 לא התכוון באמת לחלקה ב-2007. הבטחות בלתי ממומשות הן אסטרטגיה יישומית ברמה האישית, לפחות באופן זמני. לא אלה הם פני הדברים ברמה הקהילתית כיוון שהבטחות יוצרות ציפיות. הבטחות או דוגמאות ביזאריות מכווננות מחדש את סולם האופציות האפשריות. נישואי תערובת היו נדירים בשנות ה-40, אבל ברגע שהקהילה היהודית קיבלה את קיומם של זוגות מוזרים, טווח ההתנהגויות המקובלות כוונן מחדש והחל שטף של נישואי תערובת. באופן דומה, רבין היה הפוליטיקאי הראשון מהזרם המרכזי שהבטיח לפלסטינים וויתורים קונקרטיים על חשבון הרעיון היהודי. האוכלוסייה הישראלית התרגלה במהרה להצעה זו – בעוד שהרוב מתנגד לחלוקת ירושלים, מעטים הם המפגינים נגד החלוקה. הבטחות פוליטיות, אפילו כשהן אינן ממומשות, הן מסוכנות. ההבטחות המרושעות והבלתי-יהודיות גורמות נזק גדול במיוחד בהינתן המנטאליות היהודית המעוותת. חלק מהיהודים מהווים את המשואות המוסריות הגדולות ביותר – הם סטיית התקן בקרב הרוב שיעדיף לנטוש את יהדותו, הרוב שנשאר בישראל עד עתה כיוון שהוא לא יכול להשיג ויזה קנדית. אלף שנות הרדיפות לא היו צינור להעברת טוב – בסביבה רודנית, רשעות היא תכונה אבולוציונית מועילה. יהודים מרושלים מכווננים בשמחה את יהדותם בהתאם להבטחות המרושעות שמבטיחים פוליטיקאים תבוסתניים.
לא מפתיע אם כן, שהסקרים מראים שבערך מחצית מהאוכלוסייה הישראלית מתנגדת לשחרורו של יגאל עמיר. לא אכפת להם מרבית: מעטים הם היהודים המשתכנעים מהפולחן ההיסטרי שיצרה הממשלה סביב אישיותו של רבין. הוא היה דמות מכוערת בכל קנה מידה. ההמונים התנגדו ל יגאל כיוון שהוא יהודי טוב, וההמון מעדיף יהודים תבוסתנים ומתבוללים הדומים לו. הדאגה אודות נטילת חייו של רבין היא מגוחכת: כל העמים מציבים את הערכים מעל החיים. מכל העמים, היהודים הם אלה שמרימים את הערכים אל מעל לחיים: אחרת, מדוע סבלנו רצח ורדיפות במקום להתנצר? מותר מוסרית להרוג אנשים טובים לגמרי במלחמות חסרות היגיון לחלוטין שלהן חסות מצד הממשלה, אבל נראה שזה ראוי לגינוי להוציא להורג אנשים שרשעותם ניכרת, כאשר אין כל בית משפט צודק, ירא שמים, שיכול להרשיעם. מלחמת העולם הראשונה, שסבבה סביב עקרונות אידיאולוגיים גבתה את חייהם של 20 מיליון בני אדם. עשרים מיליון אנשים נהרגו בגלל סוגיות מסתוריות הנוגעות לפוליטיקה המונארכית. העיסוק בסוגיית מותו של רבין הוצאה מכדי פרופורציה.
זהו עניין מנדטורי על פי החוק היהודי להרוג יהודים המשתפים פעולה עם הגויים, אפילו באופן חוקי, אם הדבר מסכן את הקהילה היהודית. זהו עניין מנדטורי לקיים את הערכים היהודיים על ידי הוצאה להורג את אותם אנשים הזוממים נגדם. אסור לציית לרוב הדמוקרטי ההולך בדרך הרשע.
בכל דרך שנסתכל על זה, מחצית מהישראלים המעוניינים לשחרר את יגאל עמיר, צודקים בדעתם.