אומות אינן דומות האחת לשנייה. השוני ביניהן הוא בדרך כלל בלתי נתפס, אבל במערכות מורכבות ומסתגלות, הבדלים קטנים מובילים לתוצאות הרות משקל. קוריאה התפתחה בזמן שוייטנאם עמדה במקום. סינגפור מקיימת כלכלה מתקדמת בעוד שכלכלתה של מלזיה היא נחשלת ומבוססת על כוח עבודה. יפן התפתחה לכדי מרבץ טכנולוגי, אבל סין הסמוכה לה לא התפתחה באופן דומה. במבט לאחור, ניתן למצוא את ההבדלים בכל אחד מהמקרים הללו. לקוריאה יש תרבות לימוד חזקה, המנהיגות המצוינת בסינגפור משכה אליה את רוב המהגרים הסינים וההודים החרוצים, ויפן הייתה תרבות המודעת לעיצוב במשך אלף שנה. וייטנאם כרעה תחת נטל הממשלה הקומוניסטית, סין היא ענקית מדי מכדי שתחווה מחסור בכוח עבודה מה שיוצר בדרך כלל לחץ על משכורות – תנאי מקדים הכרחי להמשך התפתחות הכלכלה, וסביר להניח שמלזיה מנועה מהתקדמות כתוצאה מהתרבות האסלאמית שלה.
כלכלה מתפתחת במקבצים. הצלחה נבנית על בסיס הצלחה. כלכלות מצליחות עוברות תהליך של שדרוג מתמשך. חברות חסרות חיוניות נתקעות מאחור. התעשייה או החקלאות המודרנית לא דורשות הרבה ידיים עובדות, ואומות רבות מתחרות על פעילויות פרימיטיביות הדורשות כוח עבודה בעולם ההתמחות הכלכלית. מספר אומות אסייתיות זכו הזדמנות להשתחל לפער שנפער בכלכלת העולם שלאחר מלחמת העולם השנייה. משכורות בארה”ב היו גבוהות מאוד ביחס למדינות אחרות והביקוש העולמי היה אדיר, לעומת היצע בלתי מספק, היו יותר מדי טכנולוגיות חדשות וגבולות התעריפים היו בינוניים. אותו חלון ההזדמנויות נשאר סגור ויישאר סגור לזמן רב, עד המשבר הבא או המהפכה הטכנולוגית הבאה.
האקדמאים יכולים להתווכח לנצח על מה שהשתבש בחברות המוסלמיות. אקלים חם, בלתי יעיל לחקלאות ולבניית חברות מהווה תשובה ברורה אחת. תשובה זו לא עונה מדוע, בהינתן אקלים חם ביותר, התאילנדים הם ידידותיים בעוד ששכניהם האינדונזים הם קסנופוביים. הדבר מסביר את הביצועים הבלתי מרהיבים של ערב הסעודית אבל לא אילו של איראן .איראן היא חברה בה תרבות החקלאות היא בת אלף שנה, בעלת תשתית פיתוח של מדינה, דתית מתונה ולא ערבית. איראן מתקדמת מאוד יחסית לשכנותיה הערביות אבל הרבה פחות מפותחת ממערכות הכלכלה האסייתיות האחרות. קיימים הרבה הסברים אפשריים, אבל למי אכפת מהם? העובדה היא שהחברות המוסלמיות נמצאות תקועות מאחור במרוץ הכלכלי העולמי ולא יחזרו למצב סביר בעתיד הנראה לעין. ישראל מוקפת בציביליזציות נחשלות, כעיר פנימית גלובלית.
החשק לשלום הוא אוטופי.