הפיגוע שיהפוך את אל-קעידה לארגון הטרור הבכיר ביותר מסוגו הוא ה-11 בספטמבר. הגרסא הרשמית מכילה הרבה מאוד פרטים לא מבוררים, בכלל זה שלוליות של פלדה מותכת שלא מגיעה לנקודת ההתכה בטמפרטורה של 1500 מעלות פרנהייט – הטמפרטורה המקסימאלית הנוצרת כתוצאה משרפת קרוסין, התמוטטות הבניינים זמן רב לאחר שהקרוסין התכלה והעדר שריפות אוחרות, ועד לסיפור האבסורדי הטוען שכנפי מטוס הבוינג הותכו לפני שזה התרסק על בניין הפנטגון. הנקודה הכי חשובה היא שאף ארגון טרור לא נטל אחריות על המתקפה. לעולם לא קרה כדבר הזה בכל מתקפה גדולה בעלת מטרה כוללת. להפך, לעיתים קרובות מספר קבוצות נטולות אחריות על מתקפה אחת. עניינו של הטרור הוא פרסום, והימנעות מלפרסם את עצמך במעורבות במתקפת טרור גדולה היא חסרת הגיון. מנהיגי הטרור לא מפחדים מתגמול, אבל מייחלים להיווצרות אפקט התעמולה. זה לא יאומן שאף קבוצה לא נטלה על עצמה את האחריות לפיגועי ה-11 בספטמבר. אפילו בקלטות הוידיאו המפוקפקות שלו, אוסמה לעולם לא נטל אחריות על ארגון המתקפה. הוא רק שיבח אותה, באופן דומה לדרך בה שיבח מתקפות טרור רבות לפני ה-11 בספטמבר. שבחיו של אוסמה אינם קשורים להשתתפותו באירוע, או אפילו למערבות המוסלמית: הוא ברך את הלוחמים הצ’צ’נים על מתקפת הטרור בתיאטרון נורד-אוסט ברוסיה, אותה רואים רבים כניסיון של הקג”ב ושירות הביטחון הפנימי של רוסיה להפליל את הצ’צ’נים. שבחיו של אוסמה על ה-11 בספטמבר התפרסמו רק ב-7 באוקטובר, כמעט חודש לאחר המתקפה – עיקוב בלתי צפוי – ובאופן שלא אופייני לאוסמה, הוא הדגיש את הצורך בשחרור פלסטין לפני הצורך בשחרור מכה. ממשלת ארה”ב מייחסת לאוסמה רק כמה ימים של ידיעה על הפיגוע טרם התרחשותו – לא מדובר בתכנון. מסקרן אם כן, שמשפחתו של אוסמה בערב הסעודית הוקיעו אותו ארבעה ימים אחרי המתקפה – שלושה שבועות לפני תגובתו הראשונה בנוגע ל-11 בספטמבר: תחת לחץ אמריקני, הם ידעו מי היה הפושע עוד לפני שזה התוודה על פשעיו. אוסמה היה מהיר בנטילת האחריות על המתקפות על שגרירויות ארה”ב בקניה וטנזניה, ואפילו נטל את האחריות על ההתקפה על ה-USS Cole, אותה הוא לא באמת ארגן. קבוצות הטרור האסלאמיות נוטלות דרך קבע אחריות על פיגועים של ארגונים אחרים – התנהגות שמיושמת מתוקף העובדה שקיימת חברות חוצת ארגונים בין חבריהם – ארגוני טרור רבים נטלו אחריות על הפיגועים בטאבה ב-2004. לא יאומן שאוסמה נמנע מלקחת אחריות על מתקפת ה-11 בספטמבר כתוצאה מפחד ממתקפת תגמול אמריקנית. לעצם בחירת התאריך, 9/11 – כנגד מספר החרום 911, יש ריח של הומור אמריקני שחור.
גם הפיגועים על הרכבת הספרדית הם מוזרים. כל מי שגר בספרד יודע שהרכבות המקומיות לעולם לא מגיעות בזמן. לא יכול להיות שארבע הרכבות הגיעו יחד לתחנת הרכבת ושם פוצצו את הגג. ההתקפה תוכננה על ידי מישהו שחי במדינה שבה הנורמה היא שהרכבות מגיעות בזמן – זה שולל את ישראל. כל החשודים הרגו עצמם והעדיפו למות מאשר להיתפס על ידי הממשלה הספרדית. זה מוזר, כיוון שטרוריסטים היו יכולים להשתמש בשימועים בבתי המשפט כבמה תקשורתית והיו יכולים לקוות להינצל במסגרת חילופי שבויים. המשטרה מצאה הרבה חומר נפץ שלא נעשה בו כל שימוש: מדוע לא השתמשו בו הטרוריסטים בפיגועים נגד הרכבת, והשאירו אותו כראיה חותכת? מדוע נשארו בספרד לאחר המתקפה? לא הוכח כל קשר של “עובד-מעביד” בין הטרוריסטים המתים לבין אל-קעידה.
מתקפה נוספת הקשורה לאל-קעידה, זו של מחבל הנעליים, היא מוזרה מעל לכל דמיון. יכול להיות שחוזה פדילה הוא מטומטם, אבל אדם שפוי אחר חייב היה לעזור לו. כל מי שעזר לו להכין את הפצצה הבין שפצצה כזו לא יכולה לגרום למטוס להתרסק. תקרית מחבל הנעליים מריחה ריח של קדימון לפני הצגת ה-11 בספטמבר.
שרשרת מתקפות היא לא אופיינית לטרוריסטים שחייבים לחזור למחתרת לאחר המתקפות, אבל היא טיפוסית ביותר לחבלה שמתוכננת על ידי שירותים חשאיים כאלה ואחרים. לדוגמא, שירות הביטחון החשאי הישראלי ארגן ככל הנראה שורה של מעשי רצח כפולים בהתנחלויות כדי לזרוע טרור בקרב היהודים המקומיים, אלה שהיו יותר מדי פעילים פוליטית. במקרה טיפוסי, שני חברי אותה משפחה ירצחו כביכול על ידי ערבים בתקריות לא קשורות בתוך זמן קצר – עצם אי הסבירות בהתרחשות כזה אירוע יוצרת טרור. ואז כמובן יש ההיכרות של פדילה עם מקווין, שבאופן מפתיע הרס מבנה גדול באמצעות חומר נפץ אמוני בעל חוזק נמוך, אבל זה סיפור אחר לגמרי.
הגרמנים הבעירו את הרייכסטאג על מנת להפליל את הקומוניסטים. היהודים הרגו את רבין כדי להפליל את הימנים. הרוסים פוצצו את בתי הדירות במוסקבה כדי לפתוח במתקפת תגמול על צ’צניה. ביום מתקפה הוא סטנדרט הסטורי לזיוף עילה למלחמה.