[מאת דני: התגובות שאנחנו מקבלים כוללות 95% ספאם, ולרוב מדובר במכתבי שנאה. קרוב לוודאי בגלל אנאפוליס, אנחנו חווים שטף של מכתבי שנאה משלומניקים כאלה ואחרים. אני מוחק את כולם, כיוון שלדבר איתם זה חסר טעם. עם זאת, להלן סיכום קצר הסיבות שלנו להתנגד לתהליך השלום].
תהליך השלום לא מוביל לשלום. וויתורים לערבים והתחינה לשלום רק מגרות אותם להיגרר למצב של מלחמת המוצא האחרון. הקורלציה ברורה מאז הסכם אוסלו.
תהליך השלום לא יכול להוביל לשלום. אם ההיסטוריה תעיד, השלום הוביל רק לתבוסה מוחצת בצד האויב.
תהליך השלום הוא חריג ביותר. כל אומה אחרת השמידה את המקומיים שחיו בארץ שבה ביקשה להקים מדינה.
תהליך השלום הינו בלתי-חוקי. הסידור המקורי עבור המדינה היהודית כלל טרנס-ירדן, אבל הבריטים ביטלו חלק זה בהסכם באופן בלתי חוקי. לאחר מכן האו”ם המשיך לחלק את ישראל על מנת להעניק מקום לערבים הפלסטינים.
תהליך השלום הינו בלתי מוסרי. הערבים הפלסטינים לא נחשבים לאומה. ההצעה לתת להם מדינה היא מזימה נגד היהודים.
תהליך השלום לא יוביל לביטחון. היהודים זקוקים למדינה בטוחה ולא לרצועת חוף צרה.
תהליך השלום מנוגד ליהדות ולהיסטוריה היהודית. היהודים מחוברים לארץ אותה מעניק תהליך השלום לפלסטינים: יהודה, שומרון, חברון, שכם והר הבית. אזורי החוף של ישראל המודרנית אינם רלוונטיים לדת או להיסטוריה היהודית. היהודים יכולים להתיישב באותה מידה באוגנדה או באריזונה.
תהליך השלום אינו אמיתי. הממשלה הישראלית מתעסקת בתהליך השלום מתוך מטרה אחת ויחידה שהיא השמדת האופוזיציה היהודית הדתית והלאומית לשלטונה. בטחון המדינה היהודית והגשמת המטרות היהודיות אינן מטרות תהליך השלום.
תהליך השלום הוא חסר טעם. ישראל יכולה להגיע להסכם עם הממשלה הפלסטינית, אבל מספר מספיק של ערבים פלסטינים תמיד יהיו ממורמרים על כך שהיהודים עדיין כובשים את אדמת אבותיהם כביכול. כמה אלפי ערבים תמיד יהיו כאן, ותמיד יתקיפו את ישראל באמצעות הטרור.
תהליך השלום אינו מטפל בסוגיות עיקריות הנוגעות ליהדותה של ישראל. הערבים הישראלים תמיד היוו יותר משליש הנוער הישראלי. הערבים מונים רוב בהרבה אזורים חשובים בישראל. אזור לוד ליד שדה התעופה בן גוריון הוא עוין לישראל בדיוק כמו עזה. הבעיה של ישראל אינה הרשות הפלסטינית אלא הערבים הישראלים שעלולים לגבש את המפלגה הגדולה ביותר בכנסת תוך עשר שנים.
השלום אינו בר קיימא במקרה שלנו. לאחר החתימה על הסכם השלום עם מצרים, ישראל ממשיכה להוציא הוצאות ביטחון ענקיות. מצרים ממשיכה בתעמולה האנטי-ישראלית ובונה צבא שמטרתו היחידה היא ישראל.
השלום אינו מטרה ראויה. היהודים עברו לישראל על מנת להגשים את מטרותיהם הדתיות והלאומיות. אם שלום וביטחון הם המטרות הנעלות, על הישראלים לעבור לקנדה.