לאנשים העוקבים אחר הפוליטיקה האוקראינית, פקיסטן גורמת למעין דז’ה-וו. בוטו, כמו יוליה טימושנקו מאוקראינה, היא מנהיגה אולטרה-מושחתת המעמידה פנים כאילו היא פרו-מערבית אך למעשה היא נסמכת מאוד על המונים המקומיים. טימושנקו נסמכת על הלאומניים האוקראיניים שלעיתים קרובות קשה להבדילם מנאו-נאצים, ו בוטו נסמכת על המוסלמים.

רוב הנשים המנהיגות הן חלשות מטבען, ועליהן להיסמך על גורם אחר. בוטו, אישה, לא יכולה לשלוט ישירות על הצבא הפקיסטני, והיא זקוקה למתווך. אם היא תבחר בגנרל לתפקיד זה, הוא ידיח אותה מהשלטון במהרה. לכן היא בוחרת במוסלמי לתפקיד זה. במקרה, המדיניות של בוטו מציבה מוסלמי כאחראי על הנשק הגרעיני של פקיסטן. רבים ממדעני הגרעין הפקיסטנים הם מוסלמים בלב ובנפש בכל מקרה, אבל תומכיה של בוטו הם איסלמיסטים-איסלמיסטים, המוסלמים המקצועיים.

האובססיה של הממשל האמריקני עם גישתה הפרו-מערבית של בוטו היא מגוחכת מעבר לכל תיאור. דיפולמטים מערביים מפגינים בדרך כלל יחס כזה כלפי בריונים מקומיים המחונכים בחינוך מערבי, דוברי אנגלית או צרפתית. כשהם אינם מחונכים בחינוך מערבי או לא מדברים אנגלית, כל שיוך אחר יתאים. יושצ’נקו האוקראיני הפך להיות יקיר הממשל האמריקני לאחר שהתחתן עם פקידה רשמית ממחלקת המדינה. מקרה טיפוסי נוסף של הונאה שכזו הוא האובססיה של המערב עם אחמד שח מסעוד, מצביא מוסלמי אפגאני אכזר המדבר צרפתית שוטפת והעוטה על פניו זקן סגנון בוב דילן.

בוטו, דוגמה חייה לשאיפות דמוקרטיות, מובילה קליקה שהיא מונארכית למעשה, בשם מפלגת העם של פקיסטן, שבעבר עמדו בראשה אביה ואימה. פשוט אין כל דרך שבה שתי נשים תצלחנה להיבחר באופן דמוקרטי להנהיג מפלגה פוליטית במדינה בעלת צביון מוסלמי קשוח. בוטו מבלה זמן קצר בלבד בפקיסטן, ומעבירה את רוב זמנה בארה”ב, בבריטניה, ובאיחוד האמירויות. יש לה קשר מועט בלבד עם הפקיסטנים מהשורה, וזה בוודאי אינו מספיק בכדי להביא לעלייתה השערוריתית כאישה בתפקיד ראש ממשלה במדינה איסלאמית. העובדה שבוטו מנהיגה את מפלגת העם הפקיסטני מוכיחה בדיוק את ההפך ממה שמנסה הממשל האמריקני לייחס לה. בוטו עלתה לכוחה לא בדרך דמוקרטית והיא לא תומכת בדמוקרטיה. היא מנהיגה של שבט, כמעט מלכה. ביתר פירוט, היא מנהיגת שבט מוסלמי: תמיכתה מגיעה מפונג’אב, איזור אסלאמי בהגדרתו. בוטו פועלת באופן רגיל בהתאם לקווי המדיניות שמגדיר הג’מעת אל-אסלאמי, החזית הפוליטית של המוסלמים הפקיסטנים. היא מקמה את הטליבן באפגניסטן. מפלגתה מקדמת במפורש סוציאליזם מוסלמי, והיא הייתה קרובה ביותר לאיחוד הסובייטי.

“מחויבותה” של בוטו לממשל בעל שקיפות נתמכת על ידי הצו של האינטרפול הדורש את מעצרה בגין האשמות הקשורות לשחיתות. בוטו נדונה על כך שהלבינה כספים – לא בבתי המשפט המפוקפקים של פקיסטן, אלא בבתי המשפט הישרים כסרגל של שוויץ. בתקופת שלטונה כראש ממשלת פקיסטן, בוטו לא עשתה דבר הראוי להזכירו, פרט לכך שהעשירה את עצמה ואת מקורביה. לכל דבר ועניין, היא הוכיחה את עצמה כבלתי מסוגלת לתפקד כמנהיגת מדינה מעבר לכל ספק – תוצאה טבעית עבור בוגרי הארוורד ואוקספורד, שם החינוך השמאלני מנותק מהמציאות.

בוטו אינה פופולארית במיוחד בפקיסטן – כיצד יכולה אישה, שהיא למעשה זרה במדינתה שלה, פוליטיקאית מושחתת – להיות פופולארית? מפלגת העם הפקיסטאני קיבלה רק 23% מהמושבים בבחירות של 2002, ואפילו מאותה הכמות הצנועה, רבים מחברי הפרלמנט לא תמכו בבוטו וערקו למפלגות אחרות.

לא מובן איזה רע רואה הממשל האמריקני בגנרל מושארף, שתמך באופן החלטי בפלישת ארה”ב לאפגניסטן, נטש לחלוטין את הטליבן ואת הלוחמים המוסלמים בקשמיר, והמדכא את הטרוריסטים המוסלמים. מושארף סיכן את הכול על מנת להתקרב לאמריקה. הוא גרם לניכור מצד כל המוסלמים בפקיסטן, עד לאוסמה בן-לאדן. בתמורה לכך, הממשל האמריקני אפילו לא שחרר לפיקסטן את מטוסי הקרב שפקיסטן שילמה עבורם לפני זמן רב, ומשלוחם הוקפא מאז.

יהיה מרגיע אם הממשל האמריקני יבקש להוציא לפועל תוכנית במסגרתה תועלה בוטו לשלטון על מנת להשתמש בבסיס האם שלה במחוז סינד כבסיס לפעולות במחוז בלוצ’יסטאן האיראני על מנת לפגוע במשטרו של אחמדינג’ד. עם זאת, חשיבה אסטרטגית שכזו אינה סבירה. יותר סביר להניח שהשחורה בעלת תואר הפרופסור בבית הלבן, תפגין סימפטיה כלפי עמיתתה בעלת התואר מאוניברסיטה אמריקנית.