מוייטנאם ועד עיראק, התקשורת הפגינה את הרסניותה כלפי המאמץ המלחמתי. התקשורת מטילה פקפוק בממשלה, מכפישה את הצבא, ומשדרת את נאומי התעמולה של האויב. אין אויב שיוכל לחלום על גייס חמישי טוב יותר מהתקשורת הליבראלית. צנזורה היא תגובה אינסטינקטיבית, אך היא תוביל להפסקת הביקורת הלגיטימית שניתן למתוח על הממשל. אותם גורמים שבקרו בצעקנות וברעש את המלחמה בעיראק הועילו לציבור האמריקני. חברות מוסתות ומסדירות את עצמן באופן תדיר. התקשורת האמריקנית, ובכלל הצהובונים,התאחדו לטובת הבסת גרמניה ויפן. פעולותיו של רוזוולט ספקו די והותר לביקורת אך התקשורת תמכה במטרתו.
התקשורת אינה אנטי-חברתית, היא רק מעוניינת בתשומת רב. עיתונאים מעוניינים להוביל את הציבור, ובעלי התקשורת רוצים לראות רווחים שגם הם עניין הנוגע לפופולאריות. התקשורת רוכבת על הסנטימנט הציבורי. כשהאמריקאים תמכו במלחמה באופן נלהב בשנות ה-40, התקשורת לא יכלה להרשות לעצמה להיות אנטי מלחמתית. הציבור לא היה בטוח בעצמו בהקשר למלחמה בעיראק, והתקשורת העלתה את הפופולאריות שלה בכך שהתנגדה לממשלה. התקשורת אינה בעייתית בעת מלחמות הגיוניות.