אנחנו עייפים. עייפים מלחיות במדינה יהודית המענישה יהודים על כך שהם יורים על ערבים מתוך הגנה עצמית והדנה יהודים לשנים בכלא כיוון שציירו קריקטורה של מחמד. אנחנו עייפים מלהקשיב לרציונליזציה האינסופית לדחף האובדני הקרוי תהליך השלום, עייפים מלהקשיב למנטרות דורשות השלום ודו הקיום חרף כל ההוכחות אודות העוינות הבלתי מתפשרת של הערבים. עייפים מדברי ההלל המושמעים בעד דמוקרטיה עיוורת לאתניות – דמוקרטיה המעודדת את הערבים ואת הסלאבים להתרבות לכדי רוב במדינה היהודית. עייפים מלהילחם במדינה היהודית הטוטליטרית אותה משבחים מיליוני דורשי טוב ומכנים אותה “חומת הדמוקרטיה”: חומה – כן, דמוקרטיה – לא. אנחנו עייפים מלשבת בכלא מתוקף האשמות פוליטיות ולפעמים בלי שקיים כל אישום בעוד שיהודים אחרים חיים את חייהם באדישות. אנחנו עייפים מלחיות במדינה יהודית המוציאה יותר כסף על הערבים ועל הקיבוצים מאשר על יהודים דתיים, אך המאשימה אותם בגירעונותיה. אנחנו עייפים מלראות את המדינה לה ייחלנו אלפיים שנה יורדת לטמיון.
לא ניתן לחולל רפורמה במדינות טוטליטריות. לאחר הרפורמה ה”דמוקרטית” ברוסיה של שנות ה-90, הקג”ב עלה לשלטון מחדש. יש להשמיד מדינות טוטליטריות ואז אולי יהיה ניתן לבנותן מחדש. ישראל נחונה בכל תכונה של טוטליטריזם: מנגנון ביטחון החודר לכול מקום, המאויש על ידי קבוצה פוליטית – שמאלנית – אחת, שליטה של הממשלה והאוליגרכיה על הכלכלה, שטיפת מוח בבתי הספר ובתקשורת, ובתי משפט בעלי דעות קדומות. תידרש מהפיכה בהיקף מלא, רווית דם ערבים ויהודים שמאלנים, על מנת לחסל את מדינת ישראל האנטישמית. אבל בשביל מה? בשביל שהחרדים יתחרו עם הדתיים האורתודוקסים על מצוות שלא רלוונטיות לזמננו? בכדי להחליף את השמאלנית בצביעות דתית? בכדי שהרבנים, אותם רבנים שאיבדו את אמוננו, ינהלו את המדינה ובשביל שהחרדים יוכלו לראות את עצמם כקבוצה מיוחדת, כמו לווים של זמננו? בשביל לאפשר לרבים את ההנאה בכך שיהיו שותפיו של האל בכך שימציאו עוד חוקים לא רלוונטיים? לא תודה. זה לא שווה את דמם של יהודים טובים.
אנחנו לא יכולים להפוך את ישראל, בה התפשטו השמאלנים, יהודים למחצה וערבים, למדינה יהודית. הרוב יכול לקבל מציאות של מדינה חזקה ולאומית – אך לא יהודית, פשוט מכיוון שאין מספיק יהודים בסביבה. אנחנו זקוקים למדינת יהודה. אנחנו לא יכולים לחצוב ולעצב אותה מתוך ישראל הטוטליטרית, ולכן נעדיף שישראל תנטוש את ההתנחלויות ותעביר אותם למדינה הפלסטינים. נקים את מדינת יהודה מתוך פלסטין.
אנחנו בסך הכול רוצים שיעזבו אותנו. אנחנו רוצים ללמד את ילדנו מה שאנחנו חושבים לצדק. לשמור על הדת באופן בו אנו רואים לנכון. אנחנו רוצים לבסס חוקים משלנו לגבי רווחה, הומואים וערבים. אנחנו רוצים לאסור את כניסתם של חברי שלום עכשיו עד דור רביעי.
המגזרים היהודים שונים האחד מהשני בסוגיות הליבה. האורתודוקסים הקונסרבטיבים והרפורמים לעולם לא יגיעו להסכם בינם. רפורמיזם הוא יהדות לאנשים מסוימים ובעייני אחרים כמוהו כאתאיזם. ישנם המהללים את החיים עם הערבים, אחרים מתעבים שכאלה. הכול סובב סביב ערכים. אי אפשר להגיע לקונצנזוס וגם לא צריך. היהודים חייו לאורך ההיסטוריה בקהילות מבודדות. הפרושים לא התערבבו עם הקראים ואפילו חסידויות מסוימות מתעבות האחת את השנייה. ישראל, כמו מדינות אחרות, רוצה לאכוף את רצונה על כל אזרחיה בכל התחומים. לא ניתן להצדיק זאת. על הממשלה לקחת על עצמה רק את המשימות שהקהילות אינן יכולות לבצע בעצמן. חינוך, הרשאה או איסור על כניסת ערבים, חילול המצוות – כל אלה ניתנים להסדרה ברמת הקהילות במקום ברמה הארצית. יכול להיות שקהילות מסוימות לא יקבלו כניסת ערבים ובהם תשמר השבת, אחרות תקבלנה כניסתם של הומואים ויתקיימו בהן מנגלים בשבת ויאכלו שם חזיר. אין כל סיבה חוקית לאכוף אחידות מוראלית.
יהודה לא צריכה להיות מדינה חרדית. על המצוות הבסיסיות לכלול הגבלות קשות על הגבלת כניסה של לא יהודים ועל קדושת הגבולות. חוץ מזה, על הקהילות במדינת יהודה להיות חופשיות לקבוע חוקים משל עצמן בנוגע לשמירת הדת, שיחייבו את חברי אותה הקהילה. הקהילות יכללו הן קהילות אנרכיסטיות והן קהילות חרדיות וכל סוג של דתיות הקיים בין שני קצוות אלו. גבולות העיר יגנו על הקהילות מפני פגיעה תרבותית מצד גורמים החיצונים לקהילה.
זה כל מה שאנחנו מבקשים: עזבו אותנו בשקט. המשיכו עם המדינה הסוציאליסטית שלכם אם תרצו, רק תנו לנו לחיות כמו שאנחנו רוצים. תנו לנו לעבוד בפרדסים שלנו, תנו לחנך את ילדנו, וליהנות מהקהילות שלנו. נקבל כל שליטה: ננטוש את המחוזות בהם אנו חים ונעבור לגור כדימי תחת שלטון אבו-מאזן. ישראל הגדולה והשמאלנית או פלסטין האיסלמית הענקית – אין שום הבדל עבורנו.