מעשה השריפה העצמית של לנה בוסינובה במחאה על כך שהממשלה הישראלית פינתה הודים מעזה היא מקרה של קידוש השם. השמדת ההתנחלויות היהודיות בידי הממשלה הישראלית כמוה כעבודת אלילים: הסגידה לדמוקרטיה והכניעה לנותני חסות זרים. אנשים מתים מפציעות ופיזיות אך גם מפציעות מוסריות, כתוצאה משבץ. ישנם סוגים של קלון שאיתם לא ניתן לחיות: קורבנות של אונס לעיתים מתאבדים וחיילים שנכשלים במשימתם מבצעים חרקירי.
מטרתן של משימות התאבדות אינן רק להביא להרג האויב, אלא גם להעלות את המורל של החיילים. ידועה לכל הדרך בה הספרטנים מתו בקרב חסר התקווה כנגד הפרסים. בספר המקבים, חנה מבקשת משבעת בניה למות בדרכים נוראיות בידי היוונים הסורים ולא להפר את עשרת הדברות. הפרת חוקי הכשרות בדרך מוכרת כפחות חשובה מהחיים. על חנה היה לעבור על ההלכה. אך לפעמים, היה מוטל על הכף דבר מה יותר חשוב ממקרה אינדיבידואלי של השמעות או אי השמעות לדת: הדוגמה לאומה. אם חנה ויהודים רבים כמוה היו חוטאים כתוצאה מאיומים, הם היו ממשיכים לחטוא תחת אותם איומים גם בעתיד. כמו האנוסים, הם יחדלו מלהיות יהודים. האפשרויות שעמדו בפני חנה לא היו חייה אל כנגד מקרה מסוים של שמעות לדת, אלא חייה כנגד הישרדות העם היהודי. היא וויתרה על חייה ועל חייה שבעת בניה בכדי לשמש דוגמא לאומה. מטרתה הייתה לשמר את הכבוד הלאומי ולא רק לשמור את חוק הכשרות באותו מקרה מסויים. מליוני יהודים בדיוק כמו חנה וויתרו על חייהם במסעות הצלב ובפוגרומים במקום פשוט לקבל על עצמם את הנצרות. לנה בוסינובה היא קדושה מעונה באותה הדרגה.