לפני כ-60 שנה קבוצת יהודים מכובדים ורחמנים למדי היו צריכים להשמיד את אחד מבסיסי האויב. הבסיס היה ממוקם לרוע המזל בתוך כפר. יהודים טובים מהפלמ”ח וחבריהם היותר רדיקלים מהאצ”ל ביצעו את המשימה. התוצאות ידועות: כ-100 כפריים מתים, בסיס מחבלים מטוהר ובריחה המונית של מאות אלפי ערבים שאפשרה את הקמתה של מדינה יהודית. דיר- יאסין.
אף אחד מעשרות החיילים היהודיים שהשתתפו במבצע לא התנגד ולא הניא את חבריו מלירות בנשים וילדים בתוך הכפר. היהודים לא היו פוליטקלי-קורקטים. הם היו פרגמאטיים. הם דרגו את העדיפויות שלהם: המשימה שלהם, החיים שלהם, חייהם של אחרים.
היהודים האלה לא היו גזענים. הם לא חשבו שהם יותר טובים, או יותר מכובדים או יותר אנושיים מאויביהם. הם נלחמו ביושר. הם היו חיילים יהודים שעוד לא עברו שטיפת מוח הבינו שטוב יותר להיות חי מלהיות הומאני.
ההומאניזם למעשה לא דורש לסכן את חייך בהצילך את חיי האויב, רעיו ותומכיו. הרומנטיזם האירופאי המציא הרבה עקרונות מוסריים בלתי ישימים אך לא ההומאניזם שמפיצים השמאלנים. להציל חיי אויב זה לא הומאני, זה מנוגד לטבע האנושי.
ללקחי דיר-יאסין יש משמעות מכרעת. היהודים הם לא הומאניסטים-אידאליסטים ע”פ התעמולה השמאלנית. היהודים מעריכים את חייהם ומוכנים להרוג ללא אבחנה במקרה הצורך. אם לא יינתנו פקודות שבושלו במטבחי התקשורת, היהודים לא יחוסו על חיי אויביהם במחיר חייהם. התקשורת השמאלנית בשיתוף פעולה עם מערכת החינוך שוטפת את מוחם של יהודים ומזהמת אותם בהומאניזם אידיאליסטי שלא מוכר עד כה בשום אומה, ומוטלת עליהם אחריות ישירה על מותם של חיילי צה”ל בקרבות-רחוב בערים הערביות ביש”ע ובלבנון.
היהודים לא תמיד היו “טובים”. הם תקפו את כל עמי סיני וכנען. בתקופת המלכויות היהודים נלחמו תדיר עם שכניהם. המכבים לא היו הומאניים וגם קנאי המקדש לא. הרבנים פסקו על עונשים אכזריים לפורעי חוק. אברהם שטרן, הטרוריסט המהולל נהיה גיבור לאומי. היהודים לא רוצים להיות הומאניים, הם מעדיפים להיות.
אנו מתאימים את השפה והגינונים לפי בר-שיחנו. אנו משחקים ע”פ חוקי היריב. מדוע אנו צריכים להיות הומאניים יותר מאויבנו?
החיזבאללה מפגיז את הכפרים הערביים. הם פיצצו מטען של מאות קילוגרמים מתחת לטנק ישראלי בלי לחשוב שהכפר יכול להיפגע. אל-קעידה השמיד את השגרירויות האמריקאיות באפריקה וגרם יותר נזק לאוכלוסייה המקומית מאשר לאמריקנים. אם למנהיגים האסלאמיים לא איכפת מעמם – מדוע לנו צריך להיות איכפת יותר? ומדוע ולמה ישראל צריכה לדאוג לחיי אזרחים בלבנון יותר מדאגתה על שלום חייליה?
איבדנו שבעה חיילים בקרבות מארון-א-ראס, כפר לבנוני נידח. על ההדק לחצו לוחמי החיזבאללה אך האחריות היא על כתפי השמאלנים שהחדירו למוחם את השטויות ההומאניות, ועל הממשלה הפוליטקלי-קורקטית אשר שלחה אותם לקרבות-רחוב.
ההורים אשמים בכך שתמכו בשקט ביציאת בניהם למשימות חסרות סיכוי במקום למחות נגד שיטת הלחימה הפוליטקלי-קורקטית. כולנו אשמים כי לא מחינו מספיק נגד המלחמות בהן ידינו קשורות.
בדיר-יאסין השתמשנו בכל כוח האש. במרון-א-ראס חיילנו הציבו מכשולים בפני עצמם. תושבים שלווים לא מפוצצים טנק ולא הורגים ארבע חיילי סיירת. לאזרחים שלווים היה מספיק זמן להימלט משם. ישראל לא צריכה לדאוג לאלה שנשארו. אם פצצות-וואקום או נפלם יכולות לחסוך לנו אבידות – השתמשו בהן!
למעשה מלחמה קצרה ואכזרית במובן מסוים פחות כואבת ממלחמה מתישה ומתמשכת. ישראל יכלה לסיים את המלחמה בלבנון ביומיים. היה צריך להכין את הקרקע של איזור הביטחון על ידי מכת אש בולמת, הפגזה ארטילרית מסיבית שמכינה את התנאים לפלישת כוחות היבשה. היה צריך לבער את כל האזור. היינו נותנים לאנשים זמן להימלט כי אנו זקוקים לאזור הביטחון ולא לחומר גלם מצוי למילוי שורות החיזבאללה. הצורך בפלישה יבשתית ע”מ לטהר את הבונקרים גם לא הכרחי – יכולים לטפל בהם על ידי נשק כימי קטן-מימדים.
ערי ישראל מופגזות. אזרחי ישראל וחייליה נהרגים ללא הכרח. ממשלת ישראל אומרת הן לכל העולם הרוצה שצה”ל יילחם בשיטה שאף צבא בעולם עוד לא נלחם בה.
זה יהיה ניצחון סרק. ישראל מאבדת פי-אלף מצבא הטרור. החטיפות וההפצצות אינם יקרים כל כך. הטרוריסטים מסוגלים להמשיך ולגרום לישראל הוצאות ענק כלכליות אם לא צבאיות. אך העיקר הוא שהניצחונות לא יהיו מוחלטים. אם ישראל לא תנקוט באכזריות כפי שערבים מבינים – טרוריסטים אחרים יחליפו את חיזבאללה כפי שזאת החליפה את אש”ף.
אנו נצחנו במלחמת העצמאות.
הממשלה הפוליטקלי-קורקטית מובילה אותנו לתבוסה בלבנון.