יחסי הציבור היהודיים סובלים מפיצול אישיות. ארגונים יהודים כאלה ואחרים צווחים אודות השואה, האנטישמיות המתגברת והרדיפות – בעוד שישראל מתפארת ביכולותיה הצבאיות. היבבות הבלתי פוסקות מצד היהודים לא משכנעות את האנטישמים המשלימים בחיוב עם השואה או שלפחות מגדירים אותה כשוות ערך למלחמת שבטים באפריקה – אך הן מעצבנות את החברים הגויים של היהודים. רדיפות אינן עולות בקנה עם הבררנות שלנו, והכניעה המבוישת למעשי טבח עומדת בניגוד גמור לכבוד העצמי שאנו טוענים לעצמנו. יהודים: האם אכפת לכם מכך שהגרמנים השמידו את הצוענים? האם אתם מכבדים את הקמבודים שנכנעו בשקט למעשי הטבח של החמר רוז’? הגויים הטובים ביותר יודעים שעליהם לרחם על היהודים, אבל חוץ מכמה רגעים קצרים בהם הם צופים בתמונות הנוראיות ממחנות המוות, מעטים חשים חמלה אמיתית. וזה טבעי לגמרי.
היהודים אינם יכולים לטעון כנגד הרדיפות ההיסטוריות מחד, ולרדוף את הפלסטינים מאידך. אויש, הפסיקו להשתמש בטיעון הזה כבר. אנחנו בהחלט רודפים אחריהם. כל כספי הרווחה המשולמים לערבים לא מכפרים על הפשע שביצענו כאשר לקחנו את אדמתם. זו אשמתה של ישראל שהפלסטינים חיים במחנות פליטים זה דורות. אמת היא – מצבם הכלכלי היה יותר גרוע בלי ישראל – אך הם היו חופשיים. או שתשכחו מהערבים: חשבו על אותם יהודים סובלים ורדופים השוברים את ראשי אחיהם בעמונה, הגוררים אותם מהרגלים בגוש קטיף – או אולי אלה הקורעים את נחיריהם ברמת גן?
אם היהודים סובלים באופן מתמיד, עליהם לשמוח אם יוכלו לחיות בשלום עם הערבים בישראל אפילו בגבולות 56′, ללא ירושלים. עם סובל זכאי לביטחון – כל דבר אחר נחשב כדבר עודף עבורו. גויים רבים דורשים וויתורים מצד ישראל בכל הנוגע לגבולות, לפליטים הפלסטינים ולירושלים – כמחווה של רצון טוב. הם באמת מודאגים בכל הנוגע לביטחונם של היהודים, והם מבקשים לגרום לאותם יצורים בלתי חכמים להגיע לפשרה עם הערבים. המוסלמים הם רבים, היהודים – מעטים. המוסלמים הם חזקים והיהודים – חלשים וסובלים כבר הרבה מאוד זמן. איזו עמדה אחרת היינו יכולים לצפות מהגויים מבקשי טובתנו? הם מבקשים את הוויתורים מצידנו לטובתנו שלו.
אך קיימת אלטרנטיבה. דור יציאת מצרים מת במהלך שואה. היהודים הישראלים החדשים אינם יצרים חלושים הסובלים סבל מתמיד. חלקם, כמו בחברון, הם סוג חדש של יהודי. חלקם פחות, ,אבל קיים פער תרבותי בין דור השואה ובינינו. דרך אגב, יהודי חברון הם לא באמת סוג חדש. הסוג שלהם הוא סוג ישן מאוד של יהודי, אותו הסוג שהכניס אותנו לארץ כנען עם יהושע ושמחץ את אויבנו באמצעות אלות וחרבות פרימיטיביות. הסוג האחר עלה השמיימה בתנורים הגרמנים. אנו זוכרים את הרדיפות ומקווים שיום אחד נוכל לנקום, אך אנחנו כבר לא פחדנים נרדפים. היהודים לוקחים את ארץ ישראל לא למען הביטחון – לעולם לא נרגיש בטוחים בים המוסלמים – אלא מכיוון שזו היא ארצנו, אותה קיבלנו, בירושה לאורך הדורות – מהסמכות הגבוה ביותר.
אנו לא זקוקים לרחמים ואנחנו לא מרחמים על הערבים העומדים בדרכנו.