הייתי שמח לראות קצין בכיר בצה”ל מוביל את גדודו לכנסת, יורה בכל חברי הכנסת פרט לשישה, ממשיך יחד עם כולם ומקים ממשלה, מגרש את הערבים ומספח את השטחים. רוב ה-ישראלים, שכבר נמאס להם מהפוליטיקאים הבוגדניים ומהוויתורים הבלתי נפסקים, יסכימו למהלך כזה. הדבר לא מעשי מסיבות מעשיות. השמאלנים הציפו את השב”כ המוסד והמשטרה באחיהם הפוליטיים. ארגוני הביטחון הישראלים הם שמאלניים ביותר. הסינון הפוליטי של עובדים היה קיצוני פחות בשנות ה-70 לאחר נצחון הליכוד, החמיר תחת שלטון רבין וזמן קצר לאחריו – והוא עדיין מושג נתפס. שרון הסיר מהצבא ומשירותי הביטחון ימניים רבים. בהינתן אחיזתם החזקה של שירותי הביטחון את החברה הישראלית, יש צורך שקושרי הקשר יהיו מעטים. הדבר הופך אותם, ברגע שיזכו לניצחון ראשוני, לפגיעים מפני התקפה מוחצת של כוחות בטחון מיוחדים. הפיכות כושלות בדרך כלל קודמות מהפיכות נרחבות, ואובדן החיים שווה גם אם הסיכוי לתקווה הוא מוגבל, אך לעת עתה, האופציה להפיכה נראית כבלתי אפשרית.
ישנן שתי דרכים בעלות סיכוי טוב יותר. הראשונה, לנטוש את ה-אזרחות הישראלית ולעבור אל מעבר לקו הירוק – בתחילה כפליטים חסרי מדינה. קל יותר להלחם בפלסטין מאשר ב-ישראל. האופציה השנה היא לחתור לאט ובאופן מתמשך תחת הדמוקרטיה הישראלית על ידי המשכת הפגיעה במורל הצבא והמשטרה: באמצעות האשמות על התנהגות אנטי-יהודית, אישומים פליליים ותביעות אזרחיות בגין טיפול ברוטאלי מצד כוחות הביטחון, וכיו”ב. מהפכות נוחלות הצלחה כאשר ארגוני הביטחון חלשים.