יהודים נשארים בישראל משיקולי אהבה או כסף. כלכלה הסוציאליסטית האוליגרכית מותירה את היזמים היהודים עם אפשרות לרווחים קטנה בהרבה מהרווחים שיוכלו להשיג בארה”ב. הממשלה הישראלית לוחצת על ארה”ב להגביל את היתרי העבודה שהיא מנפיקה עבור ישראלים בכדי להוריד את מספר היורדים. ההרגל וקשרים אישיים מונעים מיהודים רבים מלרדת מישראל, אך לבסוף הכסף מנצח. אידיאולוגיה יכולה למנוע ירידה למשך זמן מה, אך הממשלה הישראלית מוחקת במודע את האידיאולוגיה היהודית. היא שוטפת מוחם של ילדים בבתי הספר בשמאלנות דוגמטית ובצבא באמצעות הדמוקרטיה. אפילו לאומיות מסוג שמגדירה את הצורך לעזור לשכן ולהרוג את האויב – מדוכאת ומוכרזת כטוטליטריזם סלאבי. היהודים לא רואים מדוע להם להישאר בישראל גדושת הערבים במקום לעבור לטורנטו, הגדושה בקנדים הנחמדים הרבה יותר. העיוותים של הקו הממשלתי הפכו את הישראלים לציניים ולעמידים בפני פרופגנדה.
רק 19 משפחות אוליגרכיות שולטות ביותר ממחצית מהתוצר המקומי הגולמי הישראלי. הבחירות הפכו למיזם בו משטים בבוחרים באמצעות פרסומות. האוליגרכים מממנים את הבחירות. הפוליטיקאים נשמעים לדברי האוליגרכים. מיליארדרים מפוקפקים כמו מרטין שלף עומדים מאחורי היחסים הישראלים – פלסטיניים, ולב לבייב – מאחורי המדיניות הישראלית כלפי רוסיה. נוכחותו של צה”ל בגדה המערבית מעניקה לאוליגרכים היהודים מונופולים רווחיים, וקציני ביטחון הן בתפקיד והן בדימוס מקדמים את האינטרסים של האוליגרכים בחוץ לארץ. כלכלת השוק החופשי תיצור אנשי עסקים עצמאיים שיתנו חסות למפלגות ימניות וגם תביא לפשיטת רגל של המונופולים האוליגרכיים. הן הממשלה והן העסקים הגדולים מתנגדים לליברליזציה כלכלית.
ישראל הדמוקרטית והתלויה בבוחר לעולם לא תוכל לוותר על הרווחה הסוציאליסטית והליברליזם העיוור לאתניות. חלק קטן מהיהודים הם בעלי מוטיבציה, אך רובם מגיעים מברה”מ לשעבר בתמורה ליתרונות כלכליים. אין להם זכות להצביע על ענייני המדינה היהודית. על ישראל לעבור מדמוקרטיה לצורת ממשל רפובליקנית וליצור מדינה ליהודים בלבד בעלת שוק חופשי. כל ישות אחרת תיפול כתוצרה מירידה מהארץ.