קווי המדיניות הכלכלית של אוקראינה וישראל הן דומות עד כאב, והן מנוחות על ידי ממונים חסרי יכול פוליטיים המתחלפים מעת לעת. שתי המדינות הן בעלות כלכלה פוסט-סוציאליסטית הנמצאת בידי הבירוקרטים. הן ישראל והן אוקראינה מדגישות רווחה סוציאליות המפורשת כתהליך נרחב של חלוקה מחדש. שתיהן נסמכות על תעשיות החקלאות, התיירות והתעשיות הצבאיות ואלו של החומרים המעובדים למחצה. שתהין בונות סחר מבטיח במטבע חוץ באמצעות ייצוא נרחב וגיוס השקעות מחו”ל. הקיטוב הכלכלי הקיצוני בחברות שלהן, בין אוליגרכים ובין אביונים חונק את השוק הפנימי ואת הייבוא, ואילכך המטבעות הישראלים והאוקראינים נשארים יציבים ואף מתחזקים על אף הכלכלה האומללה. גבולות תעריף גבוה ונהלים פנימיים מסובכים יוצרים כלכלות סגורות למחצה הן בישראל והן באוקראינה. כלכלות סגורות למחצה בעלות סחר מבטיח במטבעות יכולות לקיים אינפלציה גבוהה בעוד שערך המטבע שלהן עולה. מחיר הטובין ובמיוחד השירותים ממשיך לעלות בישראל וב-אוקראינה, בדרך כלל עולה פי כמה וכמה במונחים דולרים מהמחירים בעשור שעבר.
האוקראינים דומים מאוד לישראל. שתי האומות היו משוללות מדינה לאורך ההיסטוריה עד לפני זמן קצר יחסית. שתיהן הקימו מדינות מודרניות בחסות הכוחות המערביים ובהסכמת רוסיה. שתהין ניסו להטמיע קבוצות השונות אתנית מאוד האחת מהשנייה, להכריח שימוש בשפה שלא נעשה בה שימוש בעבר, וניסו ליצור זהות לאומית חדשה. שתי המדינות נאבקות באופן קבוע בשכנותיהן החזקות: רוסיה והעולם המוסלמי. שתיהן זרות: אוקראינה אינה מערבית ואינה נחשבת למדינה מזרח אירופאי, וישראל היא ישות מוזרה במזרח התיכון המוסלמי. שתיהן נהנות מאוד מסיוע והגנה אמריקניים, אך סובלות מכך שהן משמשות כחייל שחמט בידי המדיניות העולמית האמריקנית. אמריקה מתייחסת באופן הגיוני וסביר לשתיהן כאל זרות ולא כאל ידידות: ישראל ו-אוקראינה הן יעילות לארה”ב רק ככלי נגד הארכי-אויבת שלה, רוסיה (ובמקרה של ישראל, איראן וסוריה). ארה”ב מעמידה את אוקראינה נגד רוסיה וממשכנת את ישראל עבור דלק. בשתי המדינות, סיוע אמריקני שהוא מינורי מבחינה סטטיסטית קונה השפעה ענקית חסרת השפעה. בשני המקרים, יועצי יחסי חוץ אמריקנים מנהלים את הבחירות והשגרירות האמריקנית היא ממנת השליטים.
הממשל האמריקני ערך את ה”מהפכה הכתומה” המפורסמת במבוימותה ב-2004, כשהעבירה קרוב ל-2$ מליון דולר לתוך אוקראינה בכדי להסיר את המועמד הפרו-רוסי ינוקוביץ’ (פושע מורשע – אנס ושודד) בכדי למנות במקומו את יושצ’נקו חסר הערך (רואה חשבון לשעבר מחוות מדינה). המפגנים שלמו 16$ ליום והפכו לגרעין המפגינים נגד ינוקוביץ’ בהפגנה בקייב, ויושצ’נקו בסופו של דבר הצליח לזכות בבחירות החוזרות שתוצאתן נקבעה מראש. מאז, מפלגתו של ינוקוביץ’ זכתה באופן מוחץ בבחירות לפרלמנט וביד אחת הקימה ממשלה ששללה מיושצ’נקו את כוחו – את הרווחים המגיעים דרך הכלכלה האוקראינית המושחתת עד היסוד. על פי עצת האנליסטים האמריקנים, יושצ’נקו בצע את המעשה המצוין הבא: פיזר את הפרלמנט וקרא לבחירות חוזרות. צעד זה היה מוזר על פני השטח, כיוון שמפלגתו של יושצ’נקו הייתה יכלה לאבד מושבים רבים בגלל חוסר הפופולאריות שלו כנשיא. אך התעלול עבד מצויין: יושצ’נקו ושותפו הפוליטי הטנטטיבי טימושנקו (שהאימפריה העסקית שלו התמוטטה תחת חובות המליונים לספקי הדלק של רוסיה) זייף את הבחירות בכדי לדחוק את המפלגה הסוציאליסטית הקטנה מתחת לאחוז החסימה הפרלמנטארי של ה-3% (אחוז החסימה מנוגד לחוקה באופן מחריד, אבל למי אכפת). הבחירות ייצרו ממשלת קואליציה בלי מפלגתו הקטנה של יושצ’נקו. כעת יושצ’נקו מציע להקים קואליציה עם ינוקוביץ’ ועם טימושנקו (שהוא די חסר עקרונות אך מקובל באוקראינה), וכעת הוא מנסה לסחור עבור מספר חסר פרופורציה של משרות שר עבור אנשיו. ב-אוקראינה, שותפות בממשלה משמעותה גניבת כסף רב. לכל מפלגה יש רשימה של אנשי עסקים רבים להם משלמים 4-6 מליון דולר עבור כניסה לפרלמנט וכעת יש להחזיר את ההשקעה. מפלגה המורחקת מממשלת הקואליציה נכשלת בהבטחותיה לנותני החסות שלה ויהיו לה הרבה בעיות בגיוס כספים עבור הבחירות הבאות. הן ינוקוביץ’ והן טימושנקו חותרים אם כן לבסס ממשלת קואליציה והם מציעים את התנאים הטובים ביותר עבור יושצ’נקו, שארגן את הדברים כך ששותפיו ימצאו במקומות טובים בממשלה האוקראינית וכך יקבלו את אותם רווחים משחיתים.