רבניות הן מוזרות, אך קיומן אינו אסור על פי התורה. הכוהנים היו גברים בלבד, אך תפקידים רבניים הם שונים בתכלית, וההגבלות החלות עליהם אינן חלות אוטומאטית על המגזר הרבני. התורה אוסרת את שימושן של נשים בשירות הכהונה, אך באותה המידה, התורה אוסרת על קיום בתי כנסת כמקומות פולחן מלבד בית המקדש. סיבה שכיחה אחת לחיוב שהרבנים והכוהנים יהיו גברים בלבד נעוצה, כמתבקש, בכך שמראה של נשים מסיח את דעתם של גברים. תיאורטית, אפשר שנשים מבוגרות והלבושות בצניות יגרמו פחות הסח דעת.
קריאות השמאלנים לשוויון בין המינים אינן רלוונטיות. גברים ונשים הם שונים זה מזו, אך אין ביניהם יחסי נחיתות. בזמן שבו אומות אחרות מכרו והשכירו את נשיהן, הנשים היהודיות נהנו מחוזה נישואין. בזמן בו גברים שיכורים הכו את נשותיהן, השולחן הערוך אסר על גבר להניף אצבע כנגד אשתו, וחייב אותו להשקיע בה ובילדים יותר מאשר בעצמו. אפשר לכבד נשים ובו בזמן הן יכולות להתפלל בנפרד – זו אינה אפליה יותר מהאפליה במועדוני נשים. האיסור על תפילה משותפת לנשים וגברים נעוץ בנימוק מעשי ולאו דווקא תיאולוגי. היהודים יכולים להתנגד לתפילות המעורבות של הרפורמים על פי טיעונים מעשיים, אך הדבר אינו נוגד את היהדות או את התורה.
נשים יהודיות מלומדות מרוויחות מהתקדים ששמו ברוריה. נשים יכולות להצליח בכל הנוגע לויכוח הרבני, הנשען ברובו על אנלוגיות ואלגוריות. נשים מלמדות בדרך כלל באוניברסיטאות חילוניות. הן לא מלומדות גדולות, אך גם רוב הרבנים הגברים אינם מלומדים גדולים. נשים הן טובות מאוד בעריכה שיטתית של מידע – אבן הפינה של הלימוד התלמודי.
נשים הן בדרך כלל רחומות יותר מגברים, וזו היא תכונה חשובה לראשי קהילות. אם נשים תתלבשנה בצניעות רבה, תעברנה בחינות מחמירות ותמנענה מלהיכנס לבתי הכנסת בתקופת הנידה, הן יכולות לשמש בתפקיד רבני. חוקים גמישים יותר לגבי כניסת נשים לבתי הכנסת תערער את הטענה הרפורמית למונופול על היהדות המודרנית, ותמשוך אימהות רבות לחיק היהדות האמיתית.