אנשים שגודלו על פי המסורת הרציונאלית של תנועת ההשכלה מבקשים לחקור את הסיבות לכל. אין להם בעייה עם זאת שהם לא מצליחים לתפוס את מהות הדואליות החלקיקית-גלית של האור, אך הם בטוחים שאפשר להבין מערכות סוציאליות. הם שואלים את השאלה ההרסנית: מדוע? מדוע שהיהודים לא יוכלו להתחתן עם בני עמים אחרים? מדוע שלא יוכל רסקולניקוב להרוג באופן רציונאל את המלווה בריבית הזקן? מדוע על מוסלמים להלחם בישראל?
השאלה “מדוע” מעניקה את הרושם הדמיוני שאפשר להבין את ההבדלים וליישבם במקום להתעלם מהם ולהלחם בהם. אקדמאים מעלים תיאוריות מטופשות אודות העולם האמיתי, מנציחים את הונאת ה”מדוע”. תיאוריות פשוטות וישירות לא מצליחות להסביר מערכות יחסים בלתי סבירות ומורכבות. איננו יכולים להסביר מדוע מחיר הנפט היום הוא כזה ולא אחר, אך נראה שכולם נעשו מומחים בנוגע להיסטוריה של העימותים. ההתנגדות המוסלמית לישראל נובעת מפעולות ותגובות הדדיות של גורמים רבים: הצהרות הקוראן אודות היהודים, מלחמותיו של מוחמד ביהודים, שיתוף הפעולה בין יהודים לבין מוסלמים ונוצרים, תהפוכות חברתיות בחברות המוסלמיות, לחץ דמוגרפי, לאומיות, פחד, יהירות, קסנופוביה, קנאה, עלבון – כל שתרצו.
הדחף שיש לאדם להבין את אויביו הוא תופעה מודרנית. הדורות הקודמים לא התייחסו לשאיפות לאומיות, לזכויות אדם או לרצונותיו של האחר. הבנה מובילה לחמלה שמובילה לתבוסה. בנות הברית לא התייסרו אודות השאיפות הלאומיות של העם הגרמני ולא למדו את תורות הגזע בכדי למצוא בהן חסרונות שיוכלו לעזור לשכנע את היריב.
אין דבר שהוא יותר רחוק מצורת המחשבה היהודית מאשר המושג “מדוע”. דרך החיים היהודית תמיד עסקה במעשים, והרבנים דוחים את הניסיונות להסביר את החוקים. אפשר להסביר את החוקים, אבל ניסיון שכזה עשוי לערער את סמכותם. כך גם בפוליטיקה. ברגע שהיהודים יתחילו להתווכח אודות שורשיהם של הערבים או זכויותיהם ביהודה, הקרב יופסד.
השאלה “מדוע” אינה רלוונטית. ככה.