ירי רקטות קסאם על שדרות מלמד אותנו שיעור כפול אודות גוש קטיף. אם לא ניתן להגן על שדרות נגד טילי קסאם, על אחת כמה וכמה שלא היה ניתן להגן על גוש קטיף. הג’יהאד האסלאמי משגר רקטות על שדרות מעל ראשי חיילי צה”ל השומרים על הגבול הישראלי עם עזה. הג’יהאד האסלאמי וארגוני גרילה אחרים יכלו להפציץ את גוש קטיף במרגמות, שמוקם בינות הערבים, בקלות גדולה הרבה יותר. שרון סבר נכונה שישראל לא תוכל לשמור על העזתים לנצח ולכן החליט לפנות את גוש קטיף. בעיית ההגנה על גוש קטיף נפתרה, אך העימות רדף את היהודים המתפנים והגיע ל-שדרות.
גוש קטיף פונה כיוון שהוא היה מוקף. אך במלחמות, היציאה ממצור שכזה הוא מהלך טקטי שאחריו מגיעה מתקפה אסטרטגית. נהרגים יותר חיילים במהלך נסיגה מאשר במהלך מתקפה סבירה והגיונית. החמאס המשך לירות רקטות על החיילים הישראלים הנסוגים.
גוש קטיף אכן היה בלתי ניתן להגנה, אך כך גם שדרות. תל-אביב גם היא חסרת הגנה כנגד הטילים הסורים לטווח בינוני, והיא נמצאת בטווח רקטות הקסאם אם תקום מדינה פלסטינית על פי גבולות מפת הדרכים. הגנה פסיבית לעולם לא הוכיחה עצמה. הרומאים הסתערו על ירושלים מוקפת החומה, והערבים מתקיפים את ישראל, כשהיא מוקפת בגדר ההפרדה. העולם המערבי חושב שאי אפשר לחלל או להפר גבולות, אך לארגוני הגרילה הפלסטיניים אין כבוד לגבולות הישראלים והם מפציצי את האומה היהודית שנסוגה מ-גוש קטיף.
אשקלון, שדרות ו-גוש קטיף – ניתן להגן על כל הישובים הללו. כל קרקע שישראל בוחרת לקחת מהערבים הינה אפשרית להגנה – באמצעים רגילים, והשכיחים בפרקטיקה הצבאית. האם אנחנו במלחמה נגד הערבים? אפילו בית המשפט בתל-אביב הכר בכך כאשר דן את הטרוריסט הערבי הישראלי אסרף קייסי על כך “שסייע לאוייב בעת מלחמה”. בעיית הקסאם אפשרית לפתרון על ידי יצירת שטח מפורז, מספיק רחב כך שרקטות הקסאם לא יוכלו לחצות אותו. אם טווח הרקטות יגדל, כך יתרחב השטח המפורז עד שהפלסטינים ימצאו עצמם במצרים. ישראל מכירה מאות בניינים הנמצאים בשימוש החמאס, הג’יהאד האסלאמי, גדודי חללי אל-אקצא וארגוני גרילה רבים אחרים. ישנן מטרות רבות וטובות להגנה על שדרות.
היהודים אינם מוקפים, אלא נמצאים במקום אסטרטגי המתאים לתקיפה. כמו האמרה האמריקנית הידועה – אין כזה דבר להיות מוקף – יש מצב בו תוכל לירות לכל כיוון.