רוסיה יוצרת אופוזיציית עולם שלישי המתנגדת למערב – זהו מאבק פריפריאלי ענק. חצי הכדור המערבי עולה בלהבות – מברזיל ועד מרוקו. שלטונות סוציאליסטים עולים לכוחם כמו שהיה לפני שלושים שנה. אירופה המערבית ואירופה המזרחית מכורות שתיהן לקו צינורות הגז של רוסיה. הרוסים הם הרבה יותר חכמים ואגרסיביים מהסעודים, והם משתמשים במלאי האנרגיה שלהם ככלים לבניית אימפריה – כלים שלא נופלים בכוחם מכלים צבאיים. ציר הרשע הצפון קוראני הוא עגום בהשוואה לציר האנרגיה של רוסיה, איראן, אלג’יר וונצואלה. מדינות גמדיות במובן הכלכלי אך העשירות בנפט ובגז כמו אלג’יר, איראן וונצואלה רוכשות כלי נשק זולים רוסיים בכדי להגדיל את האגו של שליטיהן. רוסיה עולה על ארה”ב ביכולותיה לספק את הסחורה – היא ספקית הנשק הגדולה ביותר במונחים דולריים – במונחים כמותיים. רוסיה היא מדינה של יחידים גאונים, ושל תעשייה חסרת חיוניות – היא לא יכולה לבנות באופן קונסיסטנטי מערכות מורכבות טובות. מטוסי המיג-29 רבי המכר של רוסיה לדוגמא, הם מושלמים לקרבות אוויר ומשולבות בה יכולות מהסוג הטוב ביותר, אך חסרונות כמו טווח לא מספיק, איכות מנוע ירודה ובעיות אחרות מונעות ממטוסים אלה להוות צי אסטרטגי. הנשקים הרוסים, על אף שהם לעיתים מצוינים, הם נחותים מהנשק ההיי-טקי האמריקני. בהתאמה, עסקאות הנשק הרוסיות מגיעות בעיקר לעולם השלישי, שבמדינותיו מצפות להלחם רק בשכנותיה השוות להן במידת הברבריות שלהן. וכך, חודש שיתוף הפעולה הצבאי בין רוסיה, לוב, אתיופיה ואנגולה. במעגל האכזרי הזה, אנשים מתועבים מהקהילה בין לאומית תלויים ברוסיה ובנשק הזול שלה, ורוסיה בוחשת בקלחת בכדי למכור עוד נשק. המדיניות הרוסית לא מאוד שונה מזו האמריקנית: היזכרו לדוגמא, בדרך בה ארה”ב דחפה את הנשק שלה לתוך ידיה של ערב הסעודית בשנות ה-90. הבעיה היא – על דרך המשל – שאמריקה היא בעלת חנות משקאות מכובדת ויוקרתית, בעוד שרוסיה מוכרת בירה לשיכורים. תלותם של השיכורים בבעל החנות גורמת להם ליישר קו במובן הפוליטי.
על אף שמכירות המטוסים של רוסיה הן זעירות ומכירות הנשקים הקלים שלה חסרי משמעות אסטרטגית, מערכת ההגנה של רוסיה מתקרבת לתיאור הפרסומת האקדח “אלוהים ברא את בני האדם – הקולונל קולט עשה אותם שווים”. יש צורך ברקטות בעלות של 1000 דולר בכדי להשמיד טנק בעלות של 5 מליון דולרים. במעגל ההגנה-התקפה האינסופי, תמיד קיימות אפשרויות: לישראל יש את מערכת “מעיל רוח” הנוגדת RPG בעלת יעילות של 98%. “מעיל הרוח” לא פועלת ביעילות רבה כל כך בשטח אורבאני, שם אין לה מספיק זמן בכדי להגיב לקליעים או טילים המשוגרים לכיוונה – אך עם זאת, ישראל אינה צריכה להיכנס לקרבות אורבאניים – האמריקנים הטילו פצצות תבערה על טוקיו במקום להסתער על רחובותיה. חוץ מזה, מערכות קרני כאב (גלי מיקרוגל) מאפשרות למפעילי ה-RPG להישאר במרחק מספיק רחוק בכדי ש”מעיל רוח” לא תעבוד. מערכות הגנת הטילים הרוסיות מספקות את התירוץ המושלמים עבור התבוסתנים הישראלים: אויה, כיצד נוכל להלחם בסורים שיש להם כל כך הרבה טילי נ”ט ונ”מ? אבדות הטנקים במלחמת לבנון השנייה הניעו את הממשלה להכריז על ביטול מוקדם כביכול של ייצור טנק המרכבה. במקום להימנע ממלחמה מקרבות בשטח עירוני וסגור, ובכך לבטל את הצורך בשליחת טנקים ללא גיבוי אווירי של מסוקים, הממסד הישראלי בחר באפשרות הפשוטה ביותר: לבטל את ייצור הטנקים היקרים ולשלוח במקום זאת חיילים זולים. איום הטילים הרוסי הוא עמיתו המושלם של הלחץ המופעל על ישראל לבטל את קווי הייצור הצבאי שלה – גם הוא נובע מתסביך הצבא-תעשייה האמריקני. מערכת “מעיל רוח” היא המתחרה הישירה של מערכת ההגנה נוגדת ה-RPG האמריקנית מבית Raytheon, והיא מונעת את קיומה של התוכנית לחימוש מחודש הענקית של מערכות הקרב העתידי. ייצור טנק המרכבה לא מאפשר לישראל לקנות את טנקי האברהמס האמריקניים היקרים כפליים. עסקאות הטילים שמנהלת רוסיה עם המדינות המוסלמיות, על אף שיש להן חשיבות אסטרטגית בינונית בלבד, משחררות כדור שלג של שחיתות ושיקולים פוליטיים.
תוך השמעות להגבלות הבין לאומיות על מכירות טילים, רוסיה הקטינה את טווח סדרת טילי ה-SS-23 שלה ובכך ייצרה את טילי האיסקנדר-E, בעלי טווח של 280 ק”מ. ביחס לישראל, טילים אלו הם שווי ערך למערכות אסטרטגיות של לטילים בליסטיים. התעקשותה של רוסיה בנוגע לעבודה שהיא נשמעת לכללים הבין לאומיים הנוגעים לייצוא נשק – אינה רלוונטית עבור ישראל. טלי האיסקנדר-E הנושאים 480 ק”ג של פצצות מצרר או סוג תחמושת קונבנציונאלי משופר אחר (כגון פצצות בעלות עוצמה גבוהה) מסוגלים לפגוע בכל מטרה בישראל בדיוק של כמה מטרים. דווח שטילי האיסקנדר מסוגלים לעקוף את מערכות ההגנה של ישראל – חץ-2 והפטריוט (באופן מפתיע, לישראל אין טילי SS-23 בכדי לבחון ולהתאים את מערכות ההגנה שלה בהתאם). לא פחות חשוב מכך – סוריה יכולה להתאים בקלות את מערכות הניווט הרוסיות לצרכיה שלה.
רוסיה מחמשת את עצמה במערכת טילים בין יבשתיים מסוג SS-27 (Topol-M) בעלי ראש נפץ גרעיני מפוצל, שמטרתה היא ארה”ב. רוסיה טענה שאמנת Start-II שאסרה על שימוש בראשי נפץ גרעיניים מפוצלים – פגה כאשר ארה”ב חדשה את העבודה בתחום מערכת הגנת הטילים. ככל הנראה, הממשל האמריקני ציפה שהרוסים הרעבים למזומן יבלעו את הגלולה המרה בלי לעשות דבר. הרוסים מכרו מעט נפט למערב ובנו מערכות לשיגור טילים בין יבשתיים בעזרת הרווחים. מערכת ה-SS-27 מתפארת בכך שהיא יכולה לעקוף את המערכות האמריקניות להגנה מפני טילים. בהתאם לכך, אמריקה בקשה להציב את מערכות ההגנה מפני טילים בפולין ובצ’כיה, ובכך יצרה משבר חדש עם רוסיה. מספר המערכות לשיגור טילים בין יבשתיים החדשות של רוסיה עדיין קטן ביותר, אך הוא יכול להתרחב במהירות וליצור איום ברור ומידי.
אי אפשר לשחד את רוסיה. המדינה הזו לא תפסיק לעבוד על הכור הגרעיני בושייר שבאיראן גם אם ארה”ב תפצה על הרווחים שיאבדו. ההזדמנות ליצור עימות חשובה לרוסיה הרבה יותר מכסף. אבל – כסף הוא חשוב יותר לאינדיבידואל הרוסי. בדיוק כמו שארה”ב שחדה באופן מבריק את המפקדים העיראקיים לפני הפלישה – היא יכולה גם לשחד את הבירוקרטים הבכירים בשירות הביטחון הרוסי. מיליארד דולר הם חסרי משמעות עבור רוסיה – אך זהו סכום משמעותי לבכירים בקג”ב/שירות הביטחון הרוסי.
“הכלה” – זוהי המדיניות היעילה ביותר נגד האיום הרוסי. אם רוסיה שולחת מטוסי יירוט מסוג מיג-31 לסוריה, הפילו אותם כשסוריה שולחת אותם לאימון. זיהתם רדארי “פנציר” להגנה מפני הטילים? השתמשו בטילים נגד-רדאר מיד. סוריה זקוקה לנשקים אלו לשימוש רק נגד ישראל, אז למה לא לחסל אותם עכשיו במקום במהלך המלחמה? תגובה שכזו תמנע את מרוץ החימוש במזרח התיכון בחסות רוסיה. שוב – זו אינה תרופה מרפאת כל – פרוליפרציה של נשקיה של ארה”ב אינה פחות מסוכנת. דבר לא מונע מישראל לטפל באופן דומה בכלי הנשק הערביים שנרכשו מאמריקה: אפשר להשמיד את מטוסי ה-F-16 של איחוד האמירויות בעודם על הקרקע. לפחות ארה”ב אינה מחמשת את סוריה או איראן.
אמריקה מעוניינת במעורבות רוסית מוגבלת במזרח התיכון. באופן זה, ערב הסעודית ומצרים יינטו יותר לכיוונה של אמריקה. מרוץ החימוש שינבע מכך יביא לפשיטת רגל של ישראל.
רוסיה היא לא מעצמת העל הצבאית מהעידן הסובייטי. עם כל ההעלאה בתקציבים הצבאיים שלה, רוסיה רכשה נשקים בעלות של בקושי 5 מיליארד בשנה. בהשוואה יחסית של כוח הקנייה, כסף זה משתווה להוצאה של 12-15 מיליארד דולר של ישראל, והנשקים החדשניים עולים רק רבע מסכום זה. ישראל נכנסה לביצה הלבנונית ורוסיה – לזו הצ’צ’נית. אי אפשר להשוות את שני הצבאות במונחים התקפיים, וישראל לא צריכה להיכנע לבריונות הרוסית.
יהיה קשה לישראל להכיל את ההשפעה הרוסית כיום במזרח התיכון, אך הכלת הלקוחות של רוסיה, שכבר יהיו חמושים ביותר – תהיה בלתי אפשרית.