האלטרנטיבה היחידה שיש לישראל פרט לקיומה כמדינת “חיל מצב” היא חיבור כולל ועמוק עם הערבים, במיוחד במישור הכלכלי. המצב כיום הוא שונה בתכלית מזה שהיה ב-1948. הערבים התנהגו כבריונים כלפי הילד החדש בשכונה, גילו שהוא חזק, וקיבלו זאת. באופן דומה, אמריקה נלחמה ברוסיה על אדמת סיביר במלחמת 1918-1925, אך לאחר מכן החלה לשתף איתה פעולה. הערבים חששו מלהילחם ב-1967, ונלחמו להחזרת סיני ורמת הגולן רק ב-1973. ישראל אינה יכולה לפתח כלכלה בסגנון הונג-קונג כיוון שהמדינות הערביות, שלא כמו סין, חסרות ערך במובן הכלכלי ויחסית פתוחות ולכן המערב אינו זקוק לישראל כמתווכת. ישראל יכולה להפוך לנציגת המערב במזרח התיכון, ולהציע לערבים נתיבי השקעה והזדמנויות פיננסיות בסביבה המזרח תיכונית המוכרת. הערבים לא יתקפו את ההשקעות והבנקים שלהם עצמם.
ישראל הולכת בנתיב של דרום אפריקה המנוחה – דחיית שינויים דמוגרפיים ופוליטיים ברורים, תיקון סטאטוס קוו שלא ניתן להגן עליו, פעולות צבאיות היסטריות וביסוס מדינת משטרה. אך היום, דרום אפריקה בונה מדינה דמוקרטית המגרשת באופן בלתי פורמאלית את השחורים. השחורים לא מצליחים במגזר העסקי הדרום אפריקאי, ועולם התאגידים הוא לבן. התאגידים משחדים את השחורים באמצעות רווחה ועבודות קלות בשכר גבוה על מנת שיקבלו את השלטון בפועל של הלבנים. המאזן הבלתי יציב הזה יכול להעלם בכל רגע נתון, אך לעת עתה הוא עדיין מתקיים. לבנון הצליחה לקיים מאזן דומה בין נוצרים ומוסלמים שלהם ייצוג בממשלה ובפרלמנט. הדרום אפריקאים הלבנים מתירים אחוזים אסטרונומים של HIV (30%) לצד פשע, ואבטלה (40%) בקרב השחורים. אחוזים אלו קרובים לאידיאל של רבין שרצה לבודד את עזה באופן בו הערבים יהרגו אחד את השני (וכל הנראה ירעבו) כמו עכבישים בצנצנת.
התקשורת הבין לאומית מהללת מספר קטן של שחורים בממשלה הדרום אפריקאית ובמגזר מנהלי התאגידים, בעוד שרוב השחורים ממשיכים להתקיים כאספסוף. השמאל הישראלי יישם בהצלחה את הגישה הדרום אפריקאית במשך עשורים שלמים, אך החל מ-1990 הושם הכסף היהודי היכן שנמצאים הפיות השמאלנים, וכעת הוא משמש בכדי לסבסד את הערבים באופן נרחב.
תוכנית השלום הסעודית אינה לגמרי בלתי מציאותית. רוב צאצאי הפליטים הערבים -1948 לא יחזרו לישראל. הם כבר יושבים במדינות אחרות, הם קיבלו אזרחויות במדינותיהם, והם לא יעברו לישראל בכדי להיות אזרחים סוג ב’ מתוך רגש נוסטלגי. בתרחיש הגרוע ביותר, 300-400 אלף הפליטים הפלסטינים שחיים מחוץ לרשות הפלסטינית וישובו לישראל לא יוסיפו הרבה לאוכלוסיה הערבית. חוץ מזה, הסעודים קוראים ל”פתרון צודק” בנוגע לסוגיית הפליטים, לא לשיבה – והם יקבלו את הפיצויים שיממנו האמריקנים.
הסעודים דורשים מישראל לנטוש את מזרח ירושלים, אך הפלסטינים יושבים שם בכל מקרה. המקום הוא נטול מיהודים הלכה למעשה. המוסלמים לעולם לא יחתמו על הסכם של עם ישראל שבמסגרתו יהיה עליהם לוותר על תביעתם על ירושלים. השמאלנים הישראלים מדמיינים שהם יכולים לספח את פרברי ירושלים ולתת אותם לפלסטינים בתור “מזרח ירושלים”. זה לא יעבוד.