אלכסנדר הגדול כבש את העולם. רומא כפתה את החוק הרומאי. האימפריה הבריטית יצרה יבשות. נפוליון שחרר את אירופה. האירופאים סללו את הדרך לאמריקה. היהודים שקמו את מדינתם העתיקה.
הפעלים הללו מעבירים תחושה של הסכמה ואישור. כל המערכות הללו הן אדירות ומוערצות. אך כולן נערכו כנגד רצון התושבים המקומיים, בדרך כלל במחיר חייהם. זוהי היא תמצית האתיקה של ההיסטוריה: ניתן להקריב את חייהם של אנשים זרים למען מטרה הנחשבת בעיני אדם מסוים לנעלה.
סבלם של הפלסטינים הוא לא חשוב בדיוק כמו סבלם של הפרסים העתיקים שנכבשו על ידי אלכסנדר. ההיסטוריה לא זוכרת את ההמונים המתים, אלא רק אירועים כבירים. הטיפול הסבלני שהיהודים מעניקים למקומיים הפלסטינים ייפול אל תוך תהום הנשייה ההיסטורי – חשבו על שיעורי ההיסטוריה שלמדתם בבתי הספר – האם הוזכר בהם שליט בגלל נדיבותו? הסיכוי היחיד שיש לישראל להיכנס לספרי ההיסטוריה הוא להפוך לישראל הכבירה. בלי קשר לחיי אויביה.