במהלך מאה השנים האחרונות האומה היהודית הולכת ומושמדת. החל מרצח העם באוקראינה באזור 1920, דרך השואה ועד ההתבוללות הגמורה בגולה, האומה היהודית מושמדת באופן סיסטמתי וחסר רחמים. יהודים חוו השמדה בהיקף דומה בזמן הכיבוש הבבלי, מגיפת הדבר שהביאה למוות המוני במאה ה-14 באירופה, ואולי גם בתקופות אחרות. ההשמדה הנוכחית היא נדירה – אך היא אינה יוצאת דופן במונחים היסטוריים – דווח שמגיפות הדבר הותירו בחיים רק 10 אחוז מיהודי אירופה.
בן-גוריון תיאר את יהדות מזרח אירופה כפסולת אנושית – מילים מתועבות, אך יש בהן גרעין של אמת. נכתב הרבה אודות הדרך בה שבויי המלחמה הרוסים והאמריקנים נשברו בסביבה האכזרית במחנות המעצר הגרמנים והסינים, אך הדה-הומניזציה שלהם לא הגיעה קרוב לזו של יהודים, שרובם באמת התנהגו כמו צאן אנושי כנוע. דמיינו לכם שישה מליון מיהודים אלו נכנסים לישראל ב-1948. מלחמת העצמאות הייתה נגמרת בשואה נוספת במקומה של אל-נקבה.
שנים של כניעה לרדיפות הנוצרים עיוותו את המנטאליות היהודית לא פחות מאשר ארבע מאות שנות עבדות במצרים. רוב יהודי הגטו אינם דתיים יותר מהעבריים שבנו את עגל הזהב – בתי הכנסת היו המועדונים שלהם. יהודי הגטו, כמו דור יוצאי מצרים – לא הורשו להיכנס לארץ המובטחת.
מערכות חברתיות מתיישנות ומתות. זמן קצר לפני מותה של חברה, החברים האחרונים בעלי היוזמה בורחים ממנה. כשיהודה הפכה למדינה מזרח-תיכונית מושחתת ורודנית טיפוסית, יהודים רבים התיישבו בקהילות יהודיות עצומות בגלות. רומא הצמיחה מתוכה את קונסטנטינופול. האירופאים בעלי היוזמה האחרונים יישבו את אמריקה לפני שאירופה התדרדרה לסוציאליזם רווחתי. באופן דומה, יהודים בעלי חוש כבוד עצמי ושימור עצמי מינימאלי ברחו מרוסיה הצארית לאמריקה. רוב אלו שנותרו מאחור איבדו את חייהם.
יהודים שנולדו לתוך המציאות הצרכנית האמריקנית הקוסמופוליטית והקהילתיות הרוסית נועדו להיבלע במטחנת ההתבוללות. יחידים שזוכים באופן נדיר לפגוש רבנים ראויים או מנהיגים לאומיים יישרדו כיהודים, אך רוב היהודים יאבדו את יהדותם. הם חושבים במונחים של להיות אדם טוב, במונחים של ידידות בין לאומית ופוליט-קורקטיות במקום במונחים היהודים הבדלניים: בררנות, טוהר ובדלנות. מעטים יכולים להמיר את דתם חזרה ליהדות במסגרת דיונים מפרכים של אחד-על-אחד, אך רובם לעולם לא יבינו מדוע אין זה מקובל להתחתן עם גוי נחמד ומוסרי, שאינו מעוניין להצטרף לעם ישראל.
השמדה היא פן נוסף למושג הטיהור. האומה היהודית מזקינה, כורעת תחת נטל אנשים שאינם זקוקים ליהדותם. אך היהדות לא נוגעת לאתניות של האדם – היא נוגעת לקנאותו והתלהבותו. רק קנאים יכולים לשמור על חברה טהורה, להתבדל בגאון מאחרים ללא התדרדרות ללאומנות. יהודים העוזבים את האומה היהודית – גם האומה היהודית תשמח לבער אותם מקרבה.
כפי שמופיע בנבואות העתיקות, מדריכים עיוורים קמים להנהיג את העיוורים בדרך לא נכונה. מנהיגים יהודים צחקו על ז’בוטינסקי שהתחנן בפני יהודי השטעטל לברוח מאירופה העולה בלהבות. רגונים יהודים האמריקנים הוקיעו את קבוצתו של הלל קוק שנטשה את ה”פוליטקלי קורקט” בכדי לסייע לאחיהם היהודים שהושמדו באירופה. אותם הארגונים זלזלו במאמציו של מאיר כהנא לשחרר את היהודים הסובייטים. המנהיגים הישראלים נוטשים את יהודה ומזמינים את היהודים לבוא לחיות במדינה היהודית.
אמריקה הייתה מדינה של חלוצים, לא כולם אירופאים. מהגרים רודפי תענוגות הם זרים לזהות החלוץ האמריקני. כנען לא הייתה מקום עבור כל היהודים – אלו שפחדו להלחם עבורה מתו מחוצה לה, בסיני. רק יהודים דתיים מתרבים כהלכה, בעוד שאחרים מתבוללים ונעלמים. אם מגמה זו תימשך, בתוך דור או שניים היהודים יהיו רק יהודים דתיים. מספר קטן של בני זוג גויים שהחליטו לגדל את ילדיהם כיהודים יכניסו דם חדש לאומה. העם היהודים, “המצורף ככסף”, יעמוד שוב מוכן לשירות האלוהי.
ואם לא? זה עניינו של אלוהים. תנו לו לעשות את שלו. אנחנו פשוט נעשה את חלקנו.