ממשלת ישראל נטשה מזמן את עיקרון יהדות המדינה, ופועלת באופן מודע להיתוך האומה למקשה אחת. “הדיבור החדש” (ע”פ אורוול, המתרגם) כבר פותח והומצא: מדינת ישראל במקום ארץ ישראל, והגדה המערבית במקום יהודה ושומרון. הנוער החילוני שנולד בישראל מזדהה פחות עם העם היהודי ויותר עם האומה הישראלית – הסקרים מראים התנגדות לכך שהממשלה פועלת לחיזוק קשריה עם היושבים בגלות. האומה צועדת לכיוון הקרע בין הישראלים ויהודי השואה – הם הופכים למנוכרים יותר ויותר.

מאז שנות ה-50, ממוצע הלא-יהודים מהעלייה המזרח-אירופית עמד על שליש. על פי ההערכות השמרניות ביותר, 300,000 לא יהודים הגרו לישראל לפני 1986. אז פרץ האיחוד האירופי את הסכר, ומילא את ישראל בסלאבים. פינוי היהודים והעברתם לפלסטין הייתה מדיניות רוסית מודעת החל מזמנו של סרגיי ויטה ועד זמנו של סטאלין ואז מדינת הקג”ב מימשה בנוסף לכך את שאיפותיה האימפריאליסטיות על ידי כך שיישבה את הסלאבים בישראל. רוסיה יישבה באופן דומה את קזחסטן, לצד הרפובליקות הבלטיות ושטחים נוספים אותם סיפחה. הממשלה הרוסית העניקה כל סיוע אפשרי לסוכנות היהודית מתוך רצון לייצא סלאבים אל המזרח התיכון.

שטף הסלאבים האדיר אפשר את הפירוש הרבני האבסורדי בנוגע למהות יהדותו של אדם. אפילו אם יוסכם שיהודי הוא בנה של אם יהודיה, ישנה שאלה חשובה ביותר ממנה מתעלמים הרבנים: מי היא האם היהודייה? האם גם היא, בתורה, נחשבת יהודיה רק אם אמה יהודיה – או שמא היא צריכה להיות אדם המזדהה עם היהודים? הרבנים בוחרים באפשרות הראשונה, ותיאורטית, אדם יכול להיות יהודי אם הסבתא רבא-רבא-רבא-רבא-רבא-רבא שלו הייתה יהודיה, אפילו אם אף אחד מקרוביו האחרים אינו מזדהה עם העם היהודי. הממשלה הישראלית בסך הכול קיבלה את הקריטריון הרבני בחוק השבות הידוע לשמצה, שהדגיש את זכות ה”שבות” לניניהם של יהודים. הממשלה ביקשה נתינים נוספים. וצבא היה צריך מתגייסים נוספים. הסוכנות היהודית קיבלה כספים והמוניטין שלה על פי מספר העולים שהביאה לארץ. פוליטיקאים צבועים חשבו שיפתרו את הבעיה הערבית על ידי כך שיכניסו לארץ מהגרים לא ערבים, אפילו אם מדובר בסלאבים.

בשנות ה-80, 50-90% מהיהודים באזורים השונים בברה”מ התחתנו עם גויים. בקושי שני שליש מהעולים שהגיעו ארצה בראשית שנות ה-90 נולדו לזוג הורים יהודים. אך המציאות הייתה גרועה מכך: יהודים מן השורה היו ברובם בגיל הביניים ומבוגרים יותר, בעוד שהסלאבים היו בני זוגם הצעירים של היהודים. היהודים הזקנים המשיכו למות ומספרם קטן, בעוד הסלאבים הצעירים הגדילו את מספר היהודים-למחצה והלא-יהודים כלל בישראל.

עד אמצע שנות ה-90, ילדים ששני הוריהם יהודים מנו רק שליש מאוכלוסיית העולים. הסוכנות היהודית, שמשימתה מטעם הממשלה הייתה לייבא ארצה אנשים צעירים, לא השאירה אבן על אבן וגילתה שורשים יהודיים דמיוניים עבור צעירים רבים, שנשלחו לישראל בהמוניהם. עד סוף שנות ה-90, העלייה הצעירה מנתה רק 3-5% יהודים.

קיימת הגדרה הגיונית אחת ויחידה ליהדותו של אדם: ילד הנולד לזוג הורים יהודים. כיום, ההורים יכולים להיות יהודים מבטן, גרים או יהודים על פי דרך חייהם. מספר רב של סלאבים שהתחתנו עם יהודים ישראלים נחשבים לחלק מעם ישראל לכל עניין ומטרה, וילדיהם הם יהודים לגמרי, בין אם רבנים מכירים בכך אם לאו. רוב גדול מהסלאבים שעלו ארצה כלל לא מעוניינים להיטמע בעם היהודי. כתוצאה מצפייה בטלוויזיה הרוסית וביקורים תכופים ברוסיה, היחס האנטישמי ורדיפת הסלאבים בבתי הספר – הסלאבים נותרים סלאבים. איזו הפתעה. בני-הזוג גויים של יהודים ממדינות מתורבתות עוברים לישראל במספרים קטנים, ובדרך כלל מסיבות אידיאולוגיות. הסלאבים מגיעים לישראל בהמוניהם בכדי לברוח מהעוני והייאוש של רוסיה, אפילו אם הדבר דורש לחיות בין יהודים. למרבה המזל, רמת השכר ברוסיה שווה לזו בישראל וכוח הקנייה גבוה בהרבה ברוסיה. הסלאבים בהתאם למצב, מתחילים לעזוב אט אט את ישראל.

ההערכה הקובעת כי ישנם 200,000 סלאבים בישראל היא מגוחכת. אם נכלול חצי-יהודים שכלל לא הכירו הורי הוריהם היהודים, לצד ילדים לאבא יהודי השונא את עצמו ואת יהדותו ולאמא סלאבית – יעלה המספר לקרוב למיליון איש. גרוע מכך, המספר הולך וגדל כתוצאה מנישואי תערובת בחברה היהודית. כמו הדרוזים, גם הסלאבים רגילים להיכנע ולהצהיר על נאמנותם ליהודים החזקים, אך הם יעבירו נאמנות זו לערבים אם היהודים ימשיכו לנקוט בקווי המדיניות החלושה שלהם. רוסיה, בלרוס ואוקראינה הן בעלות עמדה מסורתית של אנטישמיות ותמיכה בערבים. הן מוכרות כלי נשק לשלטונות אנטי-ישראליים. לא מציאותי לצפות שסלאבים יותירו את הרגליהם הלאומיים מאחור, וגם לא את דעותיהם הקדומות ואת שטיפת המוח – הם לא יהפכו להיות אוהבי יהודים.

דבר טוב אחד אפשר לומאר על ציפי לבני – היא הצביעה בעד תיקון החוק של מיכאל קליינר, שהיה מסיר את הסעיף העוסק בהורי ההורים בחוק השבות. המפלגות הרוסיות הצטרפו לגוש השמאל נגד תיקון החוק. שמאלנים לפחות פעלו מתוך עיקרון האנטי-ציונות (למעשה, אנטישמיות) בעוד שמפלגות רוסיות בסך הכול מנסות להיאחז באופן מושחת בציבור הבוחרים הסלאבי שלה.

ישראל אינה יכולה מעשית לגרש מליון סלאבים, לכל הפחות בגלל סיבות לוגיסטיות. שלא כמו הערבים, הם נשענים על רוסיה המשרתת כמוצא אחרון – הגנה מוגבלת אך עדיין סבירה. חוץ מגירוש, ישראל יכולה להפעיל לחץ על הסלאבים על מנת שיעזבו. מדיניות הבלטיות והרפובליקות במרכז אסיה דחפו באופן דומה את הסלאבים אל מחוץ למדינותיהם – ברכות אך בהתמדה. עם זאת לממשלת ישראל חסרה הקנאות הלאומית שיש לאסטונים, ולא סביר שהי תדכא את הסלאבים עד כדי כך שייטמעו בחברה או שיעזבו. על אזרחים פעילים להלחם באנטישמיות הסלאבית, החל מדרישה לקיום חקירה משטרתית בנוגע לנאומי שתנא, ועד לשריפת חנויות ספרים סלאביות בהן נמכרים ספרים בעלי תוכן ניאו-נאצי. אפס סובלנות לנישואי תערובת עם סלאבים בישראל היא מחויבת המציאות, ובוז גלוי כלפי הסלאבים הוא יחס אישי ראוי להערצה.

האומה היהודית חוותה את התפרצות הזרם של פגאנים, במיוחד אדומים (יושבי אדום) כבר בעבר. בסופו של דבר, הטמענו אותם, על אף שיכול להיות שהדבר לא היה לטובתנו. שירות החובה בצבא עושה עבודה מצוינת בהטמעת הסלאבים בתוך העם היהודי. בינתיים, ליהודים יש את הסיכוי הטוב ביותר לשמר את אופייה של אומתנו בכך שיתרחקו מהערים בישראל שרובן סלאבי.