רק לעיתים רחוקות במדינות טוטאליטריות אין כל מערכת משפט. לעיתים קרובות, הן משתמשות בחוקי “אד הוק” ומעקמות את החוקים כך שיתאימו לרצונותיהם החולפים והמשתנים של השליטים. חוקי “אד הוק” מנתצים את החברה, כיוון שהם הופכים את תפקודה של החברה לבלתי ניתן לחיזוי. דמיינו לכם שפעם אבן תיפול לרצפה ופעם תרחף באוויר, שהלחם לעיתים יינתן בחינם ולעיתים מחירו ירקיע שחקים, שמכת חשמל לפעימים תהרוג ולפעימים תרפא. חברה שומרת חוק דנה את פושעיה, אפילו אם היא מעריצה או מכבדת אותם. רובין הוד ובוני קלייד ניצודו בסופו של יום, על אף שאוכלוסיות המדינות שלהם אהבו אותם.

חשבו על עניין הטרוריסטים הפלסטינים אותם משחררת ישראל מבתי הסוהר שלה. האם אסירים אלו הם חיילי האויב, פושעים, או קורבנות אי הצדק הישראלי? ישראל דוחה את האפשרות האחרונה, ואכן רוב האסירים הפלסטינים נדונו בעוון רצח לצד סיוע או ניסיון לרצח. יחסי חוץ לא משפיעים על גורלם של הפושעים. הסיבה החוקית היחידה למהלך של לשחרור אסירים היא התייחסות אליהם כאל חיילי אויב.

אם האסירים הערבים הם חיילי האויב, הם הופכים אוטומאטית לפושעי מלחמה שבמכוון ביקשו לפגוע באזרחים. חוק פסק הדין הבין לאומי קובע שיש להוציאם להורג ולא להחזיקם בשבי או לשחררם. אף מדינה לא שחררה פושעי מלחמה שהורשעו פשוט כחלק מחתימה על הסכם שלום עם אויביה לשעבר, ובוודאי לא כמחווה גרידא כחלק מהכנות למשא ומתן לשלום. קריטריון שחרור טרוריסטים פלסטינים “ללא דם הידיים” הוא אבסורדי מבחינה חוקית. כישלון בניסיון לבצע פשע כתוצאה ממעצר אינו נחשב נסיבה מקלה.

האסירים הערביים המועטים שביקשו לפגוע בחיילים ישראלים ולא באזרחים אינם פושעי מלחמה, אלא שבויי מלחמה. הם, עם זאת, אינם אסורים כחיילי אויב, אך דינם נגזר בבתי המשפט הישראליים. לבתי המשפט הפליליים אין כל סמכות שיפוטית בנוגע לשבויי מלחמה – כפי שאכן הכיר בכך בית המשפט העליון כאשר הרשה לממשלה לשחרר אסירים ערביים מ”סיבות פוליטיות” ללא כל הסכמה משפטית. אם האסירים הערביים הם שבויי מלחמה, אזי בתי המשפט הישראליים חרגו מאוד מסמכותם המשפטית בכך שקבע את גזר דינם, וישראל פעלה באופן בלתי סביר בכך שכלאהרה את שבויי המלחמה, לעיתים למשך עשורים שלמים. כמו כן, תנאי הכליאה הם קשים הרבה יותר ממה שמוגדר עבור שבויי מלחמה באמנות הבין-לאומיות.

אם הערבים המשוחררים הם חיילי האויב, אזי ישראל נמצאת במלחמה פתוחה מול הפת”ח אליו הם המשתייכים. ללא כל הסכם הפסקת אש, ישראל חייבת להפציץ את פת”חלנד במקום לממן אותה על ידי העברת כספי המיסים.

הממשלה הישראלית ובית המשפט העליון השמאלני עוברים עברה בוטה על החוק בכך שהם משחררים את הטרוריסטים הערביים כיוון שהרשות השופטת אינה מפחדת משליטת הציבור או התקשורת, והיא רואה עצמה כעומדת מעל החוק. אם בכלל קיימים חוקים בישראל.