תלונותיו של צה”ל אודות המחסור בתקציב ובמתגייסים מדגיש את הניהול הלקוי כל כך של הצבא הישראלי. צבא שהיה במקור צבא קטן, נועז ומקצועי ביותר, הפך היום לצבא המשלב את התכונות הרעות ביותר של צבאות האמריקני והרוסי: הוא דורש תותחים יקרים ובשר תותחים זול. צה”ל מעורב בפוליטיקה, כפוף לבירוקרטיה ומכור לצעצועי הצבא סופר-יקרים האמריקניים שטרם נבחנו, מבקש להתגבר על חסרונותיו המוסדיים באמצעות כמות וכסף.

מלחמת לבנון של 1982, ובמידה רבה גם זו של 2006, סימנה שינוי במאזן הרצונות. עד אז, הערבים נלחמו מתוך רגשות איבה ויהודים – בעוז ובהתלהבות. כעת הערבים חדורי אידיאולוגיה בעוד שתעמולת שלום לצד ויתורים מתמשכים לאויב הערבי הפכו את היהודים לבלתי ששים אלי קרב. עם זאת, מספר המגויסים נראה טוב מאוד: מספר ה”סרבשניקאים” המוצהרים מגיע לסך של 7% בלבד המשוחררים מהצבא מסיבות רפואיות, רבים מהם מסיבות מוצדקות. מוסריותה של החברה נמוכה עד כדי כך ש-4% מהצעירים ברי הגיוס הם פושעים מורשעים, אך בישראל אין כל בעיה של התחמקות מגיוס.

רוב התלמידים בישיבות מסרבים לשרת בצה”ל. על אף שהתעמולה האנטי-ציונית מצד הרבנים החרדיים משחקת תפקיד עקרי בכל הנוגע לסרבנות זו, גם צה”ל מנכר את תלמידי הישיבות בכך שהוא מצפה מהם לשרת ביחידות המעורבות של חילונים ודתיים יחד. יחידות מעורבות אינן מאפשרות את קיומו של אורח חיים דתי. צה”ל יכול להכניס בקלות את תלמידי הישיבות לצבא על ידי יצירת יחידות דתיות מובהקות ללא כל רמז של חילוניות – הדבר יפריך את עיקרי התנגדותם של הרבנים לגיוס. במקום זאת, צה”ל מציג את שטיפת המוח הפציפיסטית החילונית שלו, שכה שנואה על יהודים נורמאליים, ובודאי על הדתיים. בנוסף לאווירת ההפחדה הבלתי יהודית כלפי מתגייסים צעירים מצד חבריהם משכונות קשות כאלה ואחרות, פלא הוא שכה מעט יהודים מסרבים לגיוס.

צה”ל מנצל את כוח האדם הקיים באופן בלתי יעיל. בנות מקבלות תפקידי תמיכה משמעותיים רק לעיתים רחוקות, שלא לדבר על תפקידים קרביים. אפשר לגייס ערבים לתפקידי תמיכה ובניין – תנו להם להוכיח את נאמנותם למדינה היהודית. מילואמינקים כמעט ואינם מקבלים כל הכשרה בזמן האימון התקופתי שלהם. היחידות הלוחמות הזמינות מבזבזות את הזמן בבסיסים במקום להשתמש בשטח האימון המוכן להם בעזה.

בלתי אפשרי לתכנן תוכנית אימונים אינטנסיבית בת שנה וחצי עד שלוש. צה”ל מוציא יהודים צעירים מלימודיהם וממעגל העבודה היצרנית, אך אינו מצליח למלא את זמנם. עלות הגיוס לצבא לחברה הישראלית אינה ניתנת לחישוב. הגיוס גוזל מהכלכלה הישראלית אנשים בגיל הכי יצירתי שלהם ופוגע ביכולות הלימודים האוניברסיטאיות שלהם. על צה”ל להנמיך את תקופת הגיוס לחייל הרגלים לשישה חודשים לכל היותר – חצי שנת אימונים אינטנסיבית היא יותר מכפי הדרוש בכדי לפתח את הכישורים הנדרשים. תלמידי הישיבות יקבלו יותר בקלות גיוס קצר מאשר שירות של מספר שנים שירחיק אותם מלימודיהם.

אנשי רכש מתנשאים ויהירים מעדיפים גאדג’טים תוצרת ארה”ב על פני הנשק הישראלי. ישראל ביטלה פיתוחים רבים וסגרה פסי ייצור תחרותיים לטובת ייבוא מארה”ב. עבור תמיכה כספית של רק 2 מיליארד דולר בשנה, ישראל שוב הטה את הרכש הצבאי שלה לכיוון ארה”ב. גרוע מכך, ישראל אמצה את המודל האמריקני למלחמה, דהיינו עושר טכני. מאז מלחמת העולם הראשונה אמריקה ניהלה את מלחמותיה על סמך היתרון המסיבי שלה שנבע רק מאספקה נרחבת. גרמניה, יפן או וייטנאם לא יכלו להתחרות בשרשרת האספקה של התשלובת הצבאית-תעשייתית של אמריקה. ישראל קיבלה ללא כל ביקורת את המודל האולטרה-עשיר של אמריקה. על אף שהסכומים המדוייקים שמוציא צה”ל אינם ידועים, אפשר להעריכם בבטחה כפי-שניים או שלושה מההערכות העומדות על 17 מיליארד דולר, אם מחשיבים את אובדן התוצר המקומי הגולמי כתוצאה מגיוס צעירים ועליות בלתי ישירות אחרות. זוכה פרס הנובל בכלכלה ג’וזף שטיגליץ מעריך באופן דומה את עלויות המלחמה בעיראק לארה”ב כלפחות פי שלוש מההוצאות התקציביות הישירות. עבור טריליון דולר, כל מורד בעיראק יתאבד ויחסוך לארה”ב את המאמץ המלחמתי. היהודים גם הם מבזבזים את תקציב הצבא שלהם בצורה חסרת תכלית.

חייל הים הוא נהדר עד כדי להעלות למטה הכללי את האגו, אך חסרה לו יישימות המעשית במלחמות הישראליות. חייל שריון גדול היה מצוין לפני שלושים שנה, אך כיום רקטות נ”ט הפכו את הטנקים לפגיעים מדי, אפילו אם לוקחים בחשבון את מערכת ההגנה האקטיבית “מעיל רוח” (Trophy). המטוסים האמריקנים המתקדמים בשירות חיל האוויר הישראלי אין כל עמיתים אמיתיים – מטוסים רוסיים זולים יותר או הכפיר הישראלי יכולים גם הם לעשות את העבודה. במלחמות המודרניות, אויבים לא יתקפו את ישראל בכוחות רגליים עצומים כיוון שהם יפחדו לצבור כוחות שכאלה על גבולותיה של ישראל. במקום זאת, הם ישגרו מאות טילים על ישראל בבת אחת.

ישראל ניצחה את כל המלחמות החשובות שלה באמצעות החוכמה ויתרון בלוחמה משונעת, אך שינוע שכזה מוגבל כנגד כוחות האויב במספרים גדולים. רוסים שעלו במספרם על הגרמנים שלצדם עמדה גאונותם האסטרטגית יצאו מהמלחמה כשיידם על העליונה. כשמוסלמים יעלו לשלטון בפקיסטן, הם ישוו את המאזן הערבי-ישראל בכך שיספקו לערבים מגן בדמות פצצת אטום. ישראל לא יכולה לצפות לנצח את כל מלחמותיה העתידיות. עליה לשנות מסלול לכיוון הרתעת הערבים. הכוח המרתיע האמין היחיד הוא פצצת האטום, ואין לו כל קשר לגיוס.

אמריקה הפסידה חיי חיילים רבים באיוו-ג’ימה, אך בסופו של דבר המלחמה נגד יפן הוכרעה בזכות הנשק הגרעיני. לישראל אין כל אפשרות למנוע מלחמות רחבות היקף נגד הערבים חוץ מהכרזה על אסטרטגיית הגנה של השמדה גרעינית מוחלטת.