המקדש: לבנות או לא לבנות? הטיעונים בעד הם פוליטיים, הטיעונים נגד – דתיים.
ספר במדבר מספר על טקסים רבים שאמיתותם מוטלת בספק, בנוגע לקיום מצוות המקדש. היה זה בלתי אפשרי לכול היהודים להתאסף במקדש שלוש פעמים בשנה בחגים העיקריים בשנה: המסע היה פשוט ארוך מדי. ביקור במקדש בכדי לשחוט בו כל בעל חי היה גם הוא לא מעשי. נשים בימים שלאחר הלידה או אחרי מחזור חזק במיוחד לא היו יכולות לעבור את המסע המפרך למקדש בכדי להביא קורבנות. הכוהנים לא היו יכולים לשחוט אלפי בעלי חיים, ותיאורטית אפילו מאות אלפי בעלי חיים, בזמן הרגלים.

יוספוס פלביוס מצטט את הקאטאיוס בנוגע לגודלו המקורי של בית המקדש השני ומציין שגודלו עמד על 150 על 50 מטרים. גודל זה לא היה יכול להכיל יותר מכמה אלפי אנשים בזמן הרגלים. ניתן לתרץ את המחסור במקום בדרכים רבות, לדוגמא שהעולים לרגל נכנסו למקדש לזמן קצר בלבד ובאופן כללי נשארו מחוצה לו, אך ללא ספק, הגודל אינו מספק חופש תנועה למאות אלפי מאמינים ולקרבנותיהם. המשנה, הכתובה ברוח תקופת בית שני וכזיכרון חי של אותה התקופה, מציגה את הטקסים ואת נהלי הסנהדרין כסברה ולא כעובדה מוגמרת.

סגולת הקדושה העיקרית של המקדש, ארון הקודש, חסרה כבר במקדש השני ובכך גרמה לו להיות משולל מכל קדושה. המקדש חולל פעמים רבות, הכוהנים היו מושחתים אז כמו המנהיגים הרבניים של היום, ובאופן כללי קשה לצפות מהשכינה לשרות בקודש הקודשים במצב שכזה. אני לא יכול לדמיין את אלוהים נמשך למנורת זהב שנתרמה על ידי איל ההון האוקראיני רבינוביץ’. מרכיב הקדושה אבד. אך האם אכן אבד? התנ”ך מציג את היהודים כנוטים לעבודת אלילים בימים עברו כמו שהיום הם נוטים לאתיאיזם, את השליטים העתיקים רשעים כשמעון פרס ואת הנביאים כנדירים כפי שרבנים הראויים לתפקידם נדירים בימנו. חוקי התורה שומרים על תכונת הישימות שלהם בדיוק בגלל העובדה שהעם היהודי המודרני נותר דומה במוסר שלו לאבותיו. הורדוס הגדול, שהיה בעל אמונה אלילית לא ראה במקדש משכן לרעיון האלוהי, אך עדיין השקיע מאמצים אדירים בכדי ליפות ולפאר אותו. יהודי הגולה לא הביאו את קורבנות המקדש, אך עדיין תרמו את מחצית השקל (או יותר מכך), כסף ששמש לתחזוקת המקדש, בזמנו ובעיתו.

המקדש הוא ממסד פוליטי. הוא מצהיר על אופייה היהודי של המדינה, מגביל את סמכותם של שליטים חילוניים ומאחד את האומה היהודית. אין זה משמעותי מאוד למטרתנו אם השכינה תגלה את עצמה לכהן הגדול המודרני: מספיק רק שקיים כהן גדול. ישראל נוטה לשמאל כי אין כל ימין נראה לעין: רוב הרבנים אינם דתיים יותר מחבר הכנסת הממוצע. המקדש, הקורבנות והכהונה העוברת בתורשה ייצרו לחץ אדיר על הקצה הימני של הספקטרום הפוליטי הישראלי, ובכך יקזזו את השפעתן של קדימה – שלום עכשיו – העבודה – הסתדרות. המקדש יחזק את תביעת היהודים על הארץ – קשה יהיה לדבר על זכויות האזרח של ערבים כשעשן הקורבנות מתמר לשמיים. בניית המקדש תצריך פריצת דרך לאומנית אחת עיקרית: הריסת המבנים המוסלמים בהר הבית. קשה לרצות שלום עם הערבים על ידי נתינת יהודה ורמת הגולן אחרי שבדיוק הרסת את אל-אקצה.
המקדש ילכד את היהודים. המחוקק הגדיר מערכת קורבנות שתענה על הרצון האנושי העמוק ביותר למחילה וכפרה ברורה על רגשות האשמה האנושיים. קורבנות סימלו את שיבת היחיד לטהרה מוסרית: התחרט, חזור בך, הבא קורבן – והפסק לדאוג בכל הנוגע לעבירות העבר. אל תרחם על הכבשים – נאכל אותן במקום פרות. הקורבנות יחזירו ליהודים את הביטחון בכך שקיימת טהרה מוסרית ואפשר לחתור להשגתה.
המקדש יספק תחושה של המשכיות יהודית, הקשר בין השורשים העתיקים החסרים כל כך בחופיה של תל-אביב. יהודי הגולה סוף כל סוף יתאחדו עם הישראלים בכך שישלחו תרומות שנתיות למקדש. העולם יראה שוב את היהודים כעם דתי מוזר ולא עוד כמתנחלים החילונים בפלסטין.
תשכחו מהדת. בנו מחדש את המקדש.