ראשי הממשלה הישראליים מגיעים בדרך כלל מרקע של שירות צבאי. עובדה זו מסייעת להם מאוד בזמן משברים צבאיים, אך היא מעוותת את הגישה שלהם לתחום המדיני הישראלי בכללותו. הלך הרוח של מפקדים בצבא לעומת פוליטיקאים הוא שונה לגמרי: פעולות קצרות ורבות תעוזה לעומת הערכת מצב ארוכה, סבלנית ובלתי החלטית לפני נקיטת כל פעולה. רבין, ברק ושרון ניסו להביא לשלום במבצע החלטי אחד. יצחק שמיר לעומת זאת, העדיף מלחמת גרילה איטית על פני מבצעים צבאיים רחבות הקף ופעל בסבלנות גם בפוליטיקה. נתניהו, יועץ עסקי לשעבר, ניסה לשלוט במדינה על פי ספרי הלימוד האוניברסיטאיים: ליברליזציה לכלכלה ומבלי לבטל הסכמי אוסלו. אולמרט, בעל רקע של עורך דין, נהנה מצעדי תמרון במקום להביא לפיתרון באופן החלטי. הוא לא ידחף לפינוי התנחלויות ולא ילחץ על הציבור הישראלי לנטוש את רמת הגולן. אולמרט הוא ראש הממשלה הבטוח ביותר שיש לישראל היום.

העידן בו אלופי הצבא הופכים לראשי ממשלה באופן אוטומאטי מגיע לסופו. המדיניות השמאלנית של ישראל הרסה את הצבא. המוסר הצבאי לא יכול להתקיים לצד שבירת רגליהם של ילדים בזמן האינתיפאדה, פינוי יהודים ממררים בבכי מבתיהם בגוש קטיף והפצצת כפרים לבנונים. קציני קבע רבים חושבים יותר על שחרור מוקדם ופחות על קידום. אזרחי המדינה נגעלים מהצבא. בעוד שבאופן כללי ניתן לומר שזה אינו המצב באמת, צריך להתריע – הסימנים קיימים: ילדיהם של הפוליטיקאים והאליתה כבר אינם מתגייסים לשירות קרבי, ולעיתים קרובות אף נמנעים מלהתגייס בכלל. התקשורת השמאלנית מתעקשת להציג את חיילי צה”ל בתור רוצחי פלסטינים ושומריהם של המתנחלים היהודים הרצחניים. צה”ל כובש שטחים אך הממשלה מחזירה אותם לאויבנו. ישראל שולחת את צבאה למלחמות חסרות מטרה בחוסר החלטיות. הממשלה הישראלית מסכנת את חייהם של חיילים במהלך קרבות בשטחים בנויים בכדי להראות טוב בעייני ארגוני זכויות האדם. הצבא הישראלי עורך מבצעי שיטור הכרחיים בגדה המערבית ובעזה. החיילים עומדים בחוסר במעש בעוד שסוריה מחזקת את כוחותיה, איראן מעשירה אורניום, חיזבאללה מבצר את הבונקרים שלו ופלסטינים מפציצים את שדרות. הממשלה שוכחת שהחיילים רוצים להרוג, ועדיף במצבים ברורים וחד משמעיים. כאשר מפילים עליהם עול של הגבלות הנובעות משקולים פוליטיים ושקולי זכויות אדם, כאשר מאפשרים להם לערוך פשיטות בלבד ולא מלחמות, כאשר דורשים מהם לבצע מעצרים במקום לאפשר להם להרוג – כל אלו מחריבים את המורל של הצבא. צה”ל לא יכול לשלם משכורות תחרותיות לעובדים בתחום הטכנולוגי, והוא מאבד אנשי מקצוע רבים לטובת השוק החופשי. במקום לצעוק ולזעוק אודות הבעיה הזו, צוותי כוח האדם של צה”ל מאיישים את התפקידים הללו באנשים פחות מוכשרים.

המדינה היהודית, העומדת בפתחה של מלחמה, נכנסה לעידן הפוליטיקאים-טכנוקרטים. כאשר עורכי דין שולטים בצבא, ניצחונותינו כבר אינם מובטחים.