הפיתרון לעימות באזור נראה מובן מאליו: כאשר שני אנשים מבקשים את אותה האדמה, חלקו אותה ביניהם בכדי לרצות את שניהם. אולם היסטורית, גישה שכזו לעולם לא עבדה. אומות מחלקות ביניהן טריטוריות שבעבר הן נאבקו עליהן – על בסיס מאזן כוחות ולא על בסיס שוויוני. סכסוכים שיושבו זה מכבר חוזרים ומתפרצים ברגע שמאזן הכוחות משתנה, דהיינו כאשר הכוח השולט נחלש או שהנחישות לקרוא תיגר עליו גוברת. אם הערבים קיבלו את פליטי 1948, מדוע שלא יקבלו את פליטי 2008? אם הם קיבלו את העובדה ששני שליש מהאוכלוסייה הפלסטינית גורשה ב-1948, מדוע שלא יקבלו מציאות בה 100% מהאוכלוסייה הפלסטינית תגורשנה ב-2008? אם הערבים קיבלו את עובדת מציאותה של מדינה יהודית על אדמת פלסטין על פי גבולות 1967, מדוע שלא יקבלו אותה כששטחה כולל את יהודה ושומרון? מצד שני, אם הערבים לא קיבלו בליבם את מציאותה של ישראל או את המיקום מחדש שנקבע ב-1948, למה צריך לפייס אותם? יש לפנות יותר שטח עבור המדינה היהודית. הערבים לא ישנאו אותנו יותר לאחר שנעביר אותם לירדן.
לא היה שלום ב-1966, אז מדוע יגיע השלום לאחר שישראל תיסוג לגבולות 1967? הפלסטינים הרבה יותר לאומיים ומיליטנטים עכשיו מאשר בעבר, וצבאות ערב צברו כוח. המורל הערבי בעליה בעוד שהלאומיות היהודית הולכת ומתדרדרת. מבחינת ה-ערבים, הגבול לא מהווה בעיה. הבעיה היא עצם קיומה של מדינה יהודית על אדמות מוסלמיות – זהו עלבון ל-ערבים. אכן, תושבים יהודים בערים הישראליות מתנגדים לכך שיתגוררו ערבים בשכונותיהם – אך בכמה מונים גדול מספר ה-ערבים הקסנופוביים המתנגדים לפלישה יהודית לאדמותיהם?
בין אמריקה לגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה התקיים תהליך שלום – התוצאה שלו הייתה מלחמת העולם השנייה. הדבר היחיד שיצר שלום בר-קיימא בסוף מלחמת העולם השנייה, הייתה כניעתם הבלתי-מותנית של הגרמנים כאשר כוחות הברית קבעו מחדש את גבולותיה של גרמניה על פי רצונם, והעבירו את הגרמנים האתניים אל מחוץ לצרפת, פולין וצ’כוסלובקיה. רעיון של תהליך שלום עם ארגוני גרילה הוא אשליה עצמית. לא משנה על איזה הסכם יחתום אבו-מאזן, אין ספק שגדודי חללי אל-אקצה, הג’יהאד האסלאמי, ועדת ההתנגדות העממית, החזית העממית לשחרור פלסטין ושאר ארגונים הדומים לאלו, פשוט לא יישמעו לו. לא הפת”ח נלחם בישראל עכשיו – הקבוצות המיליטנטיות נלחמות בישראל. מה ישתנה אם ישראל תנטוש רשמית את יהודה ושומרון? הם עדיין ילחמו נגד המדינה הציונית. למעשה, הם יתעודדו ממה שיראה כהצלחה בגירוש אויב חזק מהם, בדיוק כמו שהניצחונות באפגניסטן, בלבנון, בסומליה ובעזה עודדו את המוסלמים ברחבי העולם. נסיגה חד-צדדית היא יותר מחווה של רצון טוב מאשר הסדר שלום, אך עם זאת ה-ערבים הפציצו את ישראל במטחי טילים לאחר שזו נתנה להם את עזה. רצון טוב, במיוחד רצון טוב הנובע מכורח כלשהו, לעולם אינו מתוגמל.
שני אנשים יכולים להגיע להסדר בנוגע לכל מחלוקת, כיוון שהם פוחדים האחד מהשני ומהמשטרה, וסכסוכים אישיים נוטים להיות קריטיים רק לעיתים נדירות. סכסוכים על רקע לאומי טבועים בליבה של המנטאליות הקולקטיבית, והצדדים בסכסוכים שכאלה אינם פוחדים למות – הם להוטים להרוג. הם מעדיפים להשיג את מטרותיהם מאשר להביא למצב של ביטחון. הממשלות הערביות תומכות בארגוני הגרילה הפלסטינים כאלטרנטיבה היחידה הקיימת למלחמה כוללת נגד ישראל.
אויב מושמד הוא פרטנר טוב היחידי לשלום