אהוד ברק הוא בוגד מושחת, אך האשמתו בנסיגה מלבנון היא האשמה שטחית. לאחר 18 שנות כיבוש, חיילים ישראלים המשיכו לההירג שם ולוחמי הגרילה הכפילו את מספרם. במלחמה לא קיימת דרך האמצע. ישראל לא יכולה למנות ממשלה משתפת פעולה בלבנון כיוון שמדינת הטלאים הזו פשוט אינה אפשרית לשלטון. הקבוצות השונות בלבנון פועלות על פי קונצנזוס, לא על פי החלטה אוטורטיבית. יהיה אפשר לדחוף להקמת ממשלה טוטאליטארית שתובל על ידי לבנונים נוצרים – מדינה נוצרית קשוחה תהיה מקובלת במערב ותועיל לישראל. אך לבנון כזו תוכל להווצר רק עם שיתוף פעולה מצד סוריה, כיוון שהגבול השקוף בין סוריה ללבנון מאפשר מצב של יד חופשית לארגוני הגרילה האיסלאמים. לסוריה לא אכפת אם לבנון תהייה מדינה נוצרית או מוסלמית, כל עוד שהיא מוטבעת בתוך בועת ההשפעה של סוריה. העברת צפון לבנון לסוריה ויצירת מדינה נוצרית מיליטנטית בדרום היא האפשרות הכי סבירה לקיום עבור ישראל – בכל מקרה, טוב יהיה לישראל אם סוריה תספח את לבנון מאשר שרק תשפיע עליה – ישראל יכולה להתנגד לצבא סורי סדיר, אך חסר לה כוח הרצון הפוליטי למלחמה נגד ארגוני הגרילה. בתמורה לפיסה גדולה מלבנון, סוריה תסכים ליישב את הערבים הישראלים שכעת מונים רוב בחלקים רבים בגליל.

אפשרות גרועה מחלוקת לבנון עם סוריה היא דמות חזקה נוצרית שתתימך (ע”י ישראל) ללא כל תנאי. יהיה על אותו אדם להתחיל במעשי טבח, סגנון סברה ושתילה, על מנת להפחיד את המוסלמים המקומיים עד כדי כך שינטשו את תמיכתם בארגוני הגרילה האיסלאמים. בתרחיש כזה, יהיה לעיתים על צה”ל לסייע ישירות לצבא לבנון הנוצרי.

האופציה האפשרית הכי פחות רצויה היא לעודד ממשלה לבנונית תוך אחיזה הדוקה במיליטנטים. עד כה, המועמד היחיד לסוג ממשלה שכזה הוא חזבאללה. מאבקו המתמשך של הצבא הלבנוני עם ארגון פת”ח אל-אסלאם הבלתי משמעותי במחנה הפליטים נאהר אל-בארד, מציג צבא שאינו מסוגל ללחוץ אל הקיר ארגוני גרילה רבים הנמצאים במחנות הפליטים בלבנון, כל אחד מהם מלא בכלי נשק. אפילו אם תקום מדינה פלסטינאית, היא לא תתן לפליטים לחזור – עבאס מבין שאלו המונים עניים, ללא כל ניסיון בעבודה פרודוקטיבית מזה שלושה דורות, ישמידו את המדינה שלו. הפליטים הפלסטינים בלבנון הרבה יותר קיצוניים – פטריוטים – אפילו יותר מאשר העזתיים, שלא לדבר על שוכני הגדה המערבית האמידים והמתונים יותר יחסית. החלוקה שעושה עבאס של מה שהם רואים כמולדת הפלסטינית מול ישראל היא חסרת ערך עבורם. עם צפיפות אוכולוסיה של יותר מ-50,000 ערבים מחוסרי עבודה לקילומטר מרובע, מחנות הפליטים בלבנון יתפרצו, ויביאו להתחלת מלחמת גרילה מסיבית מסביב למדינה חסרת הכוח הזו. החזבאללה, הפופולארי בקרב הפליטים הפלסטינים בלבנון, הוא הכוח היחיד שיכול לעצור את הפלסטינים הללו, שבכל מקרה אחר הם אינם נשלטים.

החזבאללה הוא קיצוני וחסר אחריות עכשיו, אך הוא יתנהג באופן שונה כאשר ישלוט במדינה. החזבאללה תחת נטל תחומי האחריות האזרחיים של ממשלה, ביחסים מול צרפת ומול המערב בכלל, יתמתן כמו שכל ארגון מהפכני אחר התמתן עם כניסתו לשלטון. כעת, החזבאללה עוסק בטרור כיוון שהוא יכול להרשות לעצמו את חוסר האחריות – למעשה, השתלם לו להיות כזה. אך ברמה הלאומית, איראן לא תוכל לספק ללבנון סיוע משמעותי ובסופו של דבר תאבד את השפעתה עם חבזאללה בשלטון. לא יעלה על הדעת שממשלת חזבאללה תפתח במלחמה קונבנציונאלית מול ישראל, או שתתמוך בפעילויות טרור, תוך לקיחת סיכון של תגובה קונבנציונאלית. לחזבאללה בשלטון, שלא כמו לחזבאללה באופוזיציה, יהיה אכפת הרבה יותר אם ישראל תפציץ את שדה התעופה של בירות. אפילו עכשיו, החזבאללה אינו בדיוק ארגון טרור. הוא עובד בעיקר בתחום פרוייקטי הרווחה וההגנה. הבונקרים של החזבאללה לאורך הגבול הישראלי-לבנוני הינם בונקרים הגנתיים – בונקרים שלא נעשה שימוש בהם במהלך מתקפה. החזבאללה אוגר נשקים לטווח בינוני, שהוא גם נשק הגנתי מבחינה אסטרטגית. חזבאללה דרש שישראל תצא מלבנון וכעת מחוות שבעא הבלתי חשובות, ואינו קורא למחיקת מדינת ישראל מהמפה. חטיפת חיילים ישראלים, אם בכלל תוכננה על ידי הפיקוד המרכזי של החזבאללה ולא על ידי משוטטים מקומיים, היא משהו קטן שהחזבאללה חייב להראות לנותני החסות שלו ולתומכיו. בכל מקרה, חטיפות חוצות גבול מקומיות אינן מלחמה, והיסטורית ישראל הפגינה סיבולת גבוהה למקרים כאלה מול מצרים, ירדן ולבנון – חזבאללה לא דמיין לעצמו שחטיפת חיילי צה”ל תוביל למלחמה מול ישראל.

שיתוף פעולה עם החזבאללה הוא אי נעימות אתית, אך ישראל משתפת פעולה עם אש”ף כך שהמוסר לא צריך להוות בעיה. ישראל מתאוננת כל הזמן על כך שהחמאס חטף את שליט, אך מביעה דעתה רק לעיתים נדירות בנוגע לחיילים שנחטפו על ידי החזבאללה. לאחר שצרפת הזמינה את חזבאללה לשיחות, אירופה כולה תקבל בסופו של דבר את הקבוצה המיליטנטית. אין מה לעשות: חזבאללה הוא הוא הכח האמיתי היחיד בלבנון. להרוג אותם יובא לוואקום שלטוני. אם ישראל רוצה לדבר עם לבנון, אין עם מי לדבר חוץ מעם החזבאללה.

מלחמה בחזבאללה היא צעד חסר ערך אסטרטגי לישראל. בתרחיש הטוב ביותר, אם החזבאללה יצא מהתמונה, קבוצה מליטנטית אחרת תקום למלא את הוואקום השלטוני. לבנון, הנצורה על ידי שכנותיה החזקות וכתוצאה ממאבקים דתיים פנימיים, היא מדינה חלשה ומושפעת ממיליטנטים. אם יש הזדמנות בלבנון, הזרמים המרדניים בה יקפצו עליה – אתמול פלסטינאים אתאיסטים, החזבאללה השיעי היום, פלסטינים סונים או מישהו אחר מחר. ישראל יכולה לגרום למתיחה של משאבי החזבאללה באמצעות חבלה, אכיפה משטרתית ופעולות צבאיות ברמה נמוכה, אך היא לא צריכה להשמיד את הארגון.

החזבאללה נהנה מתמיכה כספית איראנית וממשלוחי נשק חינם מסוריה. בעוד שישראל לא יכולה לבסס מציאותית שליטה אווירית מעל הגבול הסורי-לבנוני, התקפות טילים תקופתיות על תחבורה בלתי מאושרת יכולות להגביל את זרימת הנשק לחזבאללה. הוציאו את הסוחרים הלבנונים – התומכים כלכלית בחזבאללה – מסיירה לאון ומקונגו, החליפו אותם בסוחרי יהלומים ישראלים. השתלטו על סחר הסמים שכיום מנוהל על ידי החזבאללה. כמו כן, הציפו את עזה עם סמים זולים על מנת להסיט את הנוער הערבי, במקום סמי החזבאללה המציפים כיום את ישראל.

ההגנה הפסיבית של ישראל מול לבנון לא תעבוד – אין כל הגנה פסיבית שבאמת עובדת. האיחוד הסובייטי הסכים לכל דרישה גרמנית, הציף את גרמניה עם סיוע ואספקה, ערך את כוחותיו בגבולות כמאמץ לערער את האוייב, אך הותקף בכל זאת.

השלום לא יכול להגיע בפתאומיות, במיוחד שלום שרק צד אחד מעוניין בו. שלום הוא תוצר של תשישות. אין צעד אחד יחיד, כדוגמת התנתקות, שיכול להביא לשלום, אלא רק מאמצים מתמשכים – מאמצים צבאיים. ישראל ניסתה גישה הפוכה לזו מול מצרים, מתוך תקווה שהסכם השלום יוביל ליחסי שלום – לא ולא. גם הצבא הישראלי וגם זה המצרי גדלו באיכותם מאז הסכמי קמפ דיוויד והמצרים עדיין שונאים את הישראלים. מדינות מגיעות לשלום בדרך כלל דרך מלחמות כוללות. פעילויות מוגבלות מספיקות רק בהתייחסות למטרות לא קריטיות, אך אפילו אז, ההתמרמרות המצטברת מובילה לעיתים קרובות למלחמה כוללת. בריטניה לא השמידה את ארגנטינה בסכסוך על איי פוקלנד הבלתי משמעותיים, אך לאחר מספר ניסיונות לביסוס מצב “אלזס לורן” דרך באמצעות מלחמה מוגבלת, צרפת וגרמניה פנו לדרך של שתי מלחמות כוללות, שבדרך אגב גררו לתוכן אומות נוספות רבות. לישראל חסרים משאבים למלחמה כוללת – ובהכרח ממושכת – אפילו נגד לבנון, חוץ ממקרה של שימוש בפצצת אטום על לבנון. שתי האסטרטגיות ברות הקיימא של ישראל ביחס ללבנון הן ממשלה חזקה שם, בכל אוריינטציה שתהיה, או עימות על אש קטנה שיתפרס על פני דורות ושיראה בלתי החלטי. ארגוני הגרילה הלבנונים יטילו מרגמות על ישראל, ישראל תפציץ את שדה התעופה של בירות, האו”ם יתערב, ישראל תיסוג, ארגוני הגרילה ישקמו את כוחם וכך יחזור המעגל על עצמו. ילדי ההארה הרציונאליים רוצים פתרון חד וחלק עם תוצאות מיידיות. ביחסים חברתיים, לא קיים פתרון שכזה.

ברוכים הבאים לעולם הריאל-פוליטיקה, בו האלימות עדיין שולטת.