הביקורת על הרבנים הולכת וגוברת. היא נשמעת מצד כל גווני הקשת פוליטית מימין ומשמאל. אנשי ימין מזכירים לרבנים את שיתוף הפעולה שלהם עם ממשלת הגירוש. יהודים אלה האזינו לדבריהם הגבוהים של רבניהם ופיתחו את התקווה כי אלו אמנם ינהיגו את צאן מרעיתם. אך הרבנים של היום אינם דומים לנביאי תקופת המקרא. אל לנו לצפות מהם כי יוכיחו ויטיפו בחוטאים הנמנים על ממסד השלטון.
הטפתם של הנביאים הושמעה בתקופות בהם לא הייתה האומה תחת סכנת השמדה. ההתבוללות של אז הייתה גורם מוסכן אך לא הגורם העיקרי. אלה מבין העם אשר הטו את לבבם אל עבודה זרה למיניה בכל זאת שמרו על מנהגי ישראל אפילו אם לא במלואם. האויבים התוקפניים היחידים היו בתקופת המקרא אויבים חיצוניים שלא מזרע ישראל. חוטאים מבני העם זכו לתוכחה ובקורת בלתי מתפשרת.
על הרבנים מוטל היום תפקיד שונה ויחיד – לשמור על גחלת היהדות ובכך לשמור על שארית של עם קדוש. בפולין ובמרוקו, בין אם בסביבה קומוניסטית ובין אם ציונית. נביאים פעלו לטיהור האומה והרבנים עסוקים בשימורה. הרבנים אינם יכולים להרשות לעצמם במצב הנוכחי להוכיח ולבקר את החוטאים בקול רם. הלקח ההיסטורי של מרד בר-כוכבא קבע כי מוטב לשרוד בתנאיי לחץ מתמיד תוך כדי עיוות מסוים של היהדות מאשר להלך כצאן לטבח למען העתיד הלאומי הזוהר.
רבנים שיתפו פעולה עם שליחי קיסרות רומית המרשעת. הם שיתפו פעולה עם נציגי היודנראט בתקופה הנאצית. הם אפילו שיתפו פעולה עם שמעון פרס. רבנים קיבלו תרומות לצורכי ציבור בלא בירור אודות מקורם של הכספים הללו. הכול נעשה למען מטרה אחת – לשמור על שארית הפליטה. רבנים העדיפו להתייחס לכל יהודי באשר הוא באופן שווה ולא להקיא מקרבם את החוטאים והפושעים תוך כדי הטפה וביקורת חריפה. גמישות שכזו אפשרה ליהדות לשרוד בכל תנאי אך דרך אגב היא הביאה לכינון יהדות רפורמית אשר העיקרון השולט בו הוא “הכול מותר”.

נכון יהיה לציין כי יהודי חצר המלוכה בספרד בתקופת טור הזהב הצטיינו בשחיתות שלא הייתה פחותה מזו של מנהיגי יהדות ארה”ב במאה ה-21. לאורך שנים הרבנים שקדו על אפיון אורח חיים יהודי. באופן מסורתי הרבנים מלאו תפקיד ניהולי בחיי קהילה אך לא הייתה כרוכה בדבר שררה רמת מעלה. היהודים מעולם לא הקימו ממשלות משלהם ותפקידים רמים בתוך קהילה היו מנת חלקם של הרבנים ותו לו.
כיום נותר לרבנים לצפות מתוך קנאה מסוימת ביהודים חילוניים המטפסים לשררה בעולם היהודי. הרבנים מקווים לשמור על מעמדם החברתי הרם יחסית בסביבה חילונית ובתוך כך משתפים פעולה ונסמכים לשולחנם של פוליטיקאים חילוניים. החלופה היחידה לכך היא עמדתם של חרדים קיצוניים המסתכמת בניתוק מוחלט מהציונות. אך חלופה זולא תעמוד בהתמודדות עם העובדה כי למרות כל חילופי השלטון, עם עלייתם של אלה וירידתם של אחרים בעולם הפוליטי – ערבים לא יעלמו מכאן כהרף עין. בלא כל קשר לסוגיית קיום מדינה יהודית, החרדים יצטרכו להתחשב בנוכחות הערבים.
יהודים נושאים את חזונם אל הנביאים אך לנו יש רק רבנים…