קסמו של ביבי שובה רבים וטובים, במיוחד לאור הכרזותיו אחרונות כי אם ינהיג את מדינת ישראל היא לא תחזור לגבולות 1967 לעולם. אף אחד מהמוקסמים אינו טורח לשקוד על הבנת הנשמע. איכשהו נעלמה מן העין העובדה כי ביבי תומך בהקמת מדינה פלסטינית אך הדבר לא הפריע לו לבקש את ברכתו של הרבי מילובביץ’ הידוע בהתנגדותו האמיצה לכל מהלך העלול להביא להקמת אותה המדינה בתחומי ארץ ישראל.
צורת התנהגות זו מזכירה עד מאוד את התנהגותו של רבין. הרי גם הוא הכריז שישראל לא תחזור לגבולותיה הקודמים, אך לאחר מכן חתם על הסכמי אוסלו. נתניהו תומך בכינון מדינת מחבלים ביהודה ושמרון. אז הוא לא יחזור לגבול 1967 ממש. הוא רק יתקין תוואי גבול חדש פחות או יותר לפי הקו הירוק תוך סיפוח כמה גבעות וכמה ישובים יהודיים לשטחה של מדינת ישראל.
ובכך עולה השאלה האם כמה גבעות ומספר ישובים בלבד הם ההישג הראוי במאבק עקוב מדם עם הערבים ועם דעת העולם הקהל העולמית? הרי הבוגד הלאומי המושחת, הדומה כל כך לאהוד ברק יכול היה להיפטר מיהודה ושמרון בדרך מרשימה הרבה יותר.
אגב, כל אלה עוד מותנים ברצונו של ביבי לקיים את ההבטחות שפיזר לכל עבר תוך כדי מסע הבחירות שלו. הבה נזכור כי במסע הבחירות שלו הקודם הבטיח ביבי לבטל הסכמי אוסלו לאלתר, אך לאחר היבחרו הוסיף עליהם נופך משלו תוך חתימת הסכם וואי.
אין איש מבין בכירי הפוליטיקה הישראלית המתייחס בכובד ראש למשוואה כה פשוטה האומרת כי קיום מדינת ישראל מותנה בכוח רצוננו לחיות בארץ הזאת. האם נכונים אנו להלחם בעדה ובמקרה הצורך אף להקריב נפש…? ידועה הדעה כי השלום עדיף משטחים אך ספק עם שלום ייטיב עמנו בלעדיי יהודה ושמרון יהודיים. מדינת ישראל איבדה אותם בו ברגע הפכם שהפכה אותם ל-”גדה המערבית”.
עולים דוברי אנגלית המדורבנים אידיאולוגית לצד רוב עולי בריה”מ לשעבר, מבינים היטב מי לנו ומי לצרנו ובכך נוצרה להם שפה משותפת. ואלה אשר נולדו בארץ כה נשטף מוחם עד כי אין נפשם הומייה.
“הנוכל” ליברמן עלה על כיסאו בתמיכה כמעט גורפת מצד הציבור “הרוסי”. ביבי הוא מועמד מושלם לילידי ישראל בעלי דעות ימניות. דיבוריו כימני אך ללא קיצוניות משרה הוא רושם טוב על הציבור בלי לצערו ע”י ניהול מדיניות לאומית ימינית אמינה.
ביבי – זה אכן רע ליהודים.