דרום-קוריאה מתנגדת לחומרת הסנקציות נגד צפון-קוריאה. ישראל משתפת פעולה עם הפלסטינים. ברם, להימנע מהתמודדות היום משמעותה היא רק לדחות אותה למחר.
נשמע מוזר שהמאמצים להשלמה לא מביאים לשלום, ושרק באמצעים אלימים ניתן להשיג אותו. הקומוניסטים האמינו שאנשים מתאחדים למען מטרות טובות, אך הבעיה היא שאת עצם מושג “הטוב” האיכרים הרוסיים וגם הפלסטינים הבינו אחרת מבעלי הרצון הטוב. איכרים רוסיים כמו גם פלסטינים מבקשים רק דבר אחד – את האדמה. לא שלום, ולא חיי רווחה – רק את האדמה. את האדמה שהם טוענים לבעלות עליה. הישראלים כמו הפרולטריון הסובייטי הציעו להם פיצוי הולם על האדמה אך זה לא עבד.
האם הערבים באמת טיפשים ולא מבינים את כל הטוב שיכולה להביא להם עסקת שלום עם ישראל? האם היהודים טעו כאשר סרבו לתוכנית אוגנדה והעדיפו להלחם נגד הבריטים והערבים? בן-אנוש מורכב לא רק מהבטן אלא גם מהראש. למלא את הבטן על חשבון הראש זו עסקה לא כדאית.

למסור אדמה תמורת שלום?? ומה בנוגע למכור במחיר טוב את טבעת הנישואין? יש דברים שהם לא למכירה.
ממשלת ישראל מוכנה לקבל את שלושים דינרי הכסף שלה תמורת מסירת השטחים – את הסכם השלום שלא שווא גרוש. אמנם הערבים מתייחסים לאדמה אחרת – כל פלסטין היא אדמתם. אולי בשלבים – אך כולה. זקני הערבים זוכרים את ימי הכלכלה שמטרתה הייתה לשרוד. הדור הצעיר לא מעריך את חיי הרווחה ולא מוכן להסתפק בפירורים משולחנות היהודים. הם לא דורשים לא כסף ולא שלום – הם נאבקים על האדמה.

היהודים מוכנים לשלום ללא אדמה. הערבים דורשים את האדמה גם ללא שלום. היהודים מוכנים למכור את נחלת אבותינו אך הערבים לא מוכנים לקנות. הם פשוט מאוד רוצים להשיג אותה. אין דבר שעומד בפני כוח הרצון.