כשמדברים על דמוקרטיה הדבר הראשון שעולה בדמיוני הוא גרמניה הנאצית. היא הייתה דמוקרטית. עוד אני נזכר ברוסיה הסטליניסטית ובעיראק הסדאמית – דמוקרטיות בהם העם כולו תמך ברודניו. היום שני שלישים של העם הרוסי תומך בפוטין שייבש את נבטי הדמוקרטיה המתחדשת, נצר את חופש הביטוי וחידש את מדיניות האימפריאליסטית המסורתית שעיקרה – להתסיס את ענייני החוץ כדי להציק לאויבים הדמיוניים: מערב-אירופה וארה”ב. האם ברשותו של אדם למכור את עצמו לעבדות? האם עם הבוחר בדיקטטורה זקוק לדמוקרטיה??
ישנם סוגים שונים של דיקטאטורים: הטיפוס החייתי כמו סטאלין, או טיפוס של בהמה רכה כמו אחמדינג’אד המקדיש את חייו לעמו כביכול. בחירתו לקדנציה שנייה של בוש הוכיחה שגם האומה האמריקאית התחמקה מהכרעות קשות. לנוכח הכישלון של המבצע בעיראק הם קיבלו את ההחלטה הקלה ביותר: הבה נשאיר את המצב כפי שהוא, לא נשנה כלום, נמשיך לבזבז כסף ולהפקיר את חיי-אדם. מלבד קומץ אזרחים הדורש את הגברת הפיקוח על הממשל הרוב השלים עם תופעות של שחיתות, בזבוז תקציבים והטבות שמפזר הממשל לתאגידים ביטחוניים ולקבוצות שתדלנים.

אחוז בעלי זכות הבחירה המגיעים לקלפיות במדינות מפותחות הוא כ-50%, הרוב אינו מתעניין בפוליטיקה. המעמדות הנמוכים פעילים יותר בבחירות כי האפשרות לנצל את כספם של אחרים מאוד קורצת להם והדמוקרטיה היא שיטה יעלה לעשות זאת. הרעיון הדמוקרטי המקורי – לאפשר לעם להחליט על אורח חייו – סורס במדינות מפותחות וגדולות בהם אופן הצבעתו של הרוב אינו משפיע על גורלו.
ניהול מדינה הוא אומנות מסובכת. לנוכח בעיות קשות העם מעדיף למסור את המושכות לידיו של דיקטאטור שמבטיח לסדר את העניינים בלי להטריד את העם יותר מדי. פוטין זוכה לאהדה כי פתר את התסבוכת שהשאיר אחריו ילצין, ונטל מהעם את חופש הבחירה. למעשה העם זקוק לדמוקרטיה רק כדי להעביר את האחריות לידי הרודן.

התייחסות לדמוקרטיה בקרב האמריקנים היא בשני אופנים: אידיאליסטית – אצל השמאל וצינית – אצל אנשי הממשל, אשר הכריזו על דמוקרטיה כתרופה לכל חולי. הריאליסטים מבינים שדמוקרטיה היא כלי הנועד להתפשטות השפעתה של ארה”ב בעולם ולערעורם משטרים לא ידידותיים. האמריקנים מעולם לא כיבדו את בחירתם של הרוסים או האיראנים בסובייטים. באפגניסטן אמריקה ניצלה את השיטה הדמוקראטית על מנת להשליט שם את איש-שלומם – חראזי, ולנקות מדרכו את מתנגדיו. האמריקנים ניסו להנחיל דמוקרטיה גם בלבנון ופלסטין – והופתעו לגלות שהעולם הוא שונה מהשקפתו המקובלת של שרמן קנט: האוכלוסיה המקומית מעדיפה מרדנות תקיפה על מתינות לא החלטית. כעת הם רצים לעזרתם של עבאס וסיניורה כדי לחזק אותם מול החזבאללה והחמאס הזוכים לתמיכה באופן דמוקראטי. כך גם באוקראינה: ארה”ב תמכה במועמד אנטי-רוסי, אולם מאחר ומפלגתו הפסידה את תמיכתו של הציבור הם תמכו בפיזור הפרלמנט הנבחר כחוק והבטיחו 65 מיליון דולר לכיסוי ההוצאות של הבחירות – הרבה מעבר לסכום שהוצא בפועל.

דמוקרטיה נגמרת מיד לאחר הבחירות: מפלגת השלטון אף לא מנסה להגיע להסכמות עם שאר מפלגות אלא כופה עליהם את מדיניותה. מפלגות שזכו בבחירות מונעות ממפלגות קטנות להתחרות עמם בהעלאת “אחוז החסימה” ללא התחשבות בזכותם של אזרחים לחופש הבאת הדעה. בישראל ובאירופה 10-20% מבעלי זכות הבחירה משוללים בקביעות מזכויותיהם האזרחיות כי הם תומכים במפלגות קטנות שאינם מסוגלות לעבור את המשוכה הגבוה באופן לא סביר של 2-5%.
אנשים נבונים מתייחסים לדמוקרטיה בספקנות.