משטרת ישראל חשפה מעילה בהיקף מיליוני שקלים מקופת הליכוד ע”י גזבר המפלגה, מעילה מגוחכת כזאת: הוא הפקיד המחאות מזויפות לחשבון הבנק של אימו. ראש הליכוד קיבל מכה מתחת לחגורה: הכלכלן המהולל לא הצליח להשגיח על חשבון מפלגתו שלו. אפשר היה לוותר על הצגה משטרתית המרשימה: נתניהו-כלכלן – זהו בלון שסופו להתפוצץ.
ביבי מעולם לא למד כלכלה ברצינות. הוא בעל תארים בניהול ובאדריכלות, אולם הוא למד פוליטולוגיה בתקופה שאוניברסיטאות כבר נכבשו ע”י השקפות השמאל. ההתנסות שלו בייעוץ כלכלי עושה לו שירות גרוע בדעת הקהל האמריקנית – בארה”ב יועצים כלכליים נחשבים לחסרי תועלת ומספקים חומר בעיקר למופעי סטאנד-אפ.
בכיסא הרם של שר האוצר של ישראל, נתניהו נהנה מפירות הפריחה הכלכלית האמריקנית ברם לא הוא ולא קלינטון תרמו להצלחה הזאת מאומה. כראש ממשלה נתניהו כיהן בתקופת השפל הכלכלי – תוצאה, לדבריו, של הירידה בעלייה ממדינות חבר העמים. תואנה מצחיקה – הרי מהגרים בדרך כלל מכבידים על כלכלת המדינה, ובתקופתו גדלה דווקא תרומתם הכלכלית של העולים הותיקים.
נתניהו פעל לפי ספר, לפי כללים הידועים לכל סטודנט לכלכלה: הפרטה, הפחתת ריכוזיות במשק, פיחות זוחל של שער החליפין של המטבע, קיצוץ בקצבאות סוציאליים והורדת המיסים. אמנם הוא הפריט את החברות הממשלתיות אך טרם יצר תחרות חופשית בשוק. מונופולים של אוליגארכים תפסו את מקומם של מונופול הממשלתי. חברות המנוהלות ע”י ממשלה בדרך כלל סבלו מניהול ריכוזי כושל והוערכו נמוך מערכם האמיתי. אוליגארכים רכשו את אוצרותינו הלאומיים בזול. היה עליו קודם כל להחליף את מנהלי החברות הממשלתיות, ליעל אותם, להפוך אותן לרווחיות, לבטל את הריכוזיות המשק, ליצור תחרות חופשית ורק אז – להפריט אותן. המתחרים במכרז היו מציעים מחירים גבוהים בהרבה, והיו מנהלים את החברות באופן יעיל יותר מאשר אוליגארכים שאינם בעלי ניסיון בתחומים אלה. כעבור זמן נתניהו החל להיאבק נגד המונופולים אך אז היה כבר מאוחר – חיסול מונופולים קודם להפרטה.
אחת מהפעולות שהתבצעו במסגרת מדיניות ההפרטה של נתניהו הייתה מזיקה במיוחד: הפרטת קרקעות רחבת היקף בגליל ובנגב ב-1997. עד אז יהודים וערבים שלטו בנתחים שווים של הקרקע והמדינה שלטה על כל השאר. ההפרטה של קרקעות האלה ענתה על דרישותיה של השיטה הליבראלית ושירתה את האינטרסים של חבריו – בעלי הון מחו”ל. כצפוי, יהודים לא נהרו להשתקע באזורים המאוכלסים בצפיפות ע”י ערבים בעלי אופי עוין, לפיכך ההפרטה פתחה פתח לרכישת קרקעות ע”י ארגונים ערביים הממומנים ע”י ערב הסעודית.
ישראל עוד צפויה להתמודד עם תוצאות ההפרטה של הבנקים. קריסת הבנקים הקטנים המנוהלים בחוסר מקצועיות עלולה להתרחש בסבירות גבוהה. נתניהו ניחש את מקור הבעיה – את מדיניותו המיושנת של בנק ישראל – אך לא ידעה כיצד לתקנה. במקום לשנות את המצב לאט ובזהירות, הוא שבר בגסות את המערכת הישנה ולא הכין את התשתית ליצירת התנאים החדשים של התחרות הבריאה. תקופת כהונתו הייתה קצרה והוא ניסה לדחוס כמה שיותר רפורמות בזמן הזה. תנודות עצומות מסוכנות במיוחד לכלכלה הזעירה של מדינת ישראל הקטנה רגמו לערעור היציבות של בורסת המניות ולשינויים דרסטיים בשארי המטבע.
נתניהו רקד לפי הכוריאוגרפיה של הבנק העולמי למרות שידוע: הבנק העולמי לא הטיב את הכלכלה לטווח ארוך באף מדינה. להפך – מדינות כמו יפן ודרום-קוריאה שיצרו שווקים סגורים עם פיקוח על מטבע ופיקוח ממשלתי מוסווה על השוק הפנימי בנו בסיס כלכלי איתן וצומח ורק אחרי זה נפתחו לעולם החופשי. כלכלת ישראל החלשה שנפרצה בפני העולם הגלובאלי נפלה קורבן לקולוניזציה מצד משקיעים חיצוניים ונתח גדול מהמע”מ מחלחל לחו”ל. לא במקרה חברות היי-טק אמריקניות משלמות לקבלני המשנה שלהם בהודו משכורות נמוכות בהרבה מעמיתיהם בארה”ב – הרי גם איכות העבודה ההודית היא בהתאם - אמנם, המשכורות של אנשי היי-טק בישראל נמוכות מאמריקאיות רק מחמת הניהול כלכלי הכושל של הממשלה.
הפיחות הנוכחי של השקל הוא תוצאה של הליברליזציה הפזיזה. הנתח הכלכלי של האוליגארכים – חברות הייצוא ומשקיעי חוץ גדל, אולם רוב אוכלוסיה נשארת ענייה למדי ויבוא מוצרי הצריכה מתון. העיוות המערכתי של כלכלה ישראלית דומה למתרחש בשווקים פרוצים אחרים כגון אוקראינה: רוב העוצמה הכלכלית מרוכזת בידי האוליגארכים, רוב האוכלוסיה – ענייה, ורמת ההכנסות של שכבת הביניים אינה מספיקה אחרי עליית המחירים המתמדת.
נתניהו התרכז בהפרטתם של חברות-הענק במקום בעסקים זעירים. שיעור המס המרבי המיועד שהוא קבע – 35% - הוא מהגבוהים בעולם החופשי, למרות שכלכלה ישראלית הפוסט-סוציאליסטית יכולה להתפתח כראוי רק עם שיעור מס מרבי של 15%. רמת המיסוי הנמוכה חשובה במיוחד ליצירת שוק הצריכה הגדול של שכבת הביניים.
מדיניות כלכלית השטחית של נתניהו מובילה את ישראל אל המשבר שממנו סבלו כל מדינות שפעלו על פי התנאים של הבנק העולמי.