הסכסוך בין התנועה הרפורמית לבין הרב מרדכי אליהו שפרץ בעקבות דבריו של הרב המקשרים את רפורמיזם לשואה – לא נטול יסוד לגמרי: הקשר אכן קיים.
מעורבותם של יהודים הפשוטים בחייהם לא נוחה הייתה לגרמנים – בין אם בכלכלה, בתרבות, בממשלה, בכל מקום. המצב הזה נוצר בשל וויתורם של יהודים על ההבדלה המסורתית שלהם מהגויים. יהודים הבדילו את עצמם כדי למנוע התבוללות, למרות שהדבר יצר לחץ חברתי ביחסים בינם לבין האוכלוסייה הסובבת אותם. אולם ככל שקטן החיכוך בין יהודים לגויים כך העולם היה פחות מוטרד מנכחותם בתוכו. מהרגע בה נשברה חומת ההבדלה – הפרעות ביהודים היו רק שאלה של זמן. מצב דומה למה שהתרחש ברוסיה בה סוחרים יהודים ואביונים יהודים, ומאוחר יותר – בולשביקים יהודים הציקו לאוכלוסיה הסלאבית. זה לא מצדיק את הפרעות, זה רק מסביר את הרקע לאשר התרחש.
רוסיה, ופחות מכך – גרמניה – הגבילו אפשרויות ליהודים להתבולל בתוך המדינה. גם אחרי יציאתם מהגטאות, היהודים במדינות הללו נשארו אזרחים מסוג ב’ ונוכחותם הזינה את הפעילות האנטישמית. ארה”ב שבמהירות הטמיעה את יהודים בתוך החברה יציאתם לעולם החופשי גרמה להתעוררות האנטישמיות שנבלמה מעט בשנות ה-60 של המאה העשרים.
רפורמיזם הסיר את ההבדלים המסורתיים עם ביטול המסורת עצמה. יהודי-רפורמי לא נבדל בהתנהגותו מגרמנים במאומה.
רפורמיזם ודאי לא היה הסיבה לשואה – הרי נאצים רצחו גם יהודים שהתנצרו, אך הוא מיסד את ההתבוללות, שהאיצה במידה רבה את השואה היהודית.