העולם מאשים את כל העם היהודי בפסול אפשרי שבהתנהגותם של אחדים מהם – גובי מיסים, סוחרי אלכוהול וכו’. אין עם אחר שנשפט באופן שכזה. הרי רוב היהודים שומרים על כללי התנהגות עם מוסר גבוה, ברוח המסורת האוסרת מעשים בלתי מוסריים אף כלפי גויים.
עקרונות המוסר היהודי שונים מאלה של אומות העולם. יהודים מאמינים בחופש הבחירה, מאמינים שהאל מאפשר לעולם להסתובב חופשי בגבולות החוקים שאלוהים קבע. בני אומות העולם מאמינים בגורלמוחלט שאין לבני-תמותה כל שליטה והשפעה עליו. לפיכך אין כל אשמה על בעלי פונדקים יהודים שבהם הוגש אלכוהול לכל דורש: כל אחד בוחר לעצמו מה לשתות ומה – לא. יש כאלה שמאשימים את היהודים בבת אחת גם במחיר הגבוה שגבו על וודקה, וגם על כך שהרגילו את הציבור לשתייה מרובה ע”י מכירת אלכוהול בזול.
יהודים עסקו בדברים שהותרו להם: הרי להתעסק בחקלאות נאסר עליהם, כמו גם הגבלות על איסור במקצועות רבים אחרים. למרות שגם הלוואה בריבית היא נושא לבחירה, החוק היהודי לקח בחשבון את האפשרות של היווצרות התנאים בהם אדם יאלץ בעל כורחו לקחת או לתת ריבית, ואסר זאת באופן מוחלט בין יהודי ליהודי; המוני גויים נהרו אל חלפני הכספים היהודים כי אלה לקחו ריבית קטנה יותר מאחרים. דבר זה נכון גם לגבי סוחרי אלכוהול יהודים. ברם, העולם עוצם עין על התנהגות נבזית של בני עמם ומטיל את הרפש ביהודים בלבד.
האשמות נגד יהודים בנוגע לאכזריותם כלפי הערבים הן צביעות לנוכח נהרות הדם ששפכו כל האומות במאבקם הקיומי, בהשוואה לסטנדרטים שקבעה ההיסטוריה למדינות הניתנות להשוואה עם ישראל. מאשימים את ישראל בשנאת זרים כי היהודים לא ששים לשתף פעולה עם העולם הנכרי. כן, היהודים אינם ממהרים לקשור קשרים עם אומות שאינן שומרות על טוהר המידות והשקפות העולם הדתיות שלהן תמוהות. בדלנות יהודית אינה התגובה ללחצו של העולם הנוצרי – כבר בתקופה עתיקה יותר יהודים התרחקו מעובדי אלילים. מותר לאומה, שבמשך יותר ממאה דורות הנהיגה חוק חינוך חובה, להיות מעט סנובית. יכול להיות שסנוביות זו פוגעת במישהו אך צריך לזכור: העולם הנוצרי – גם מנהיגיו וגם פשוטי העם – פגעו קשות ביהודים; ואילו היהודים מצידם לא רדפו אף אומה.
יש מי שמשיב: אם המצב הדמוגראפי היה משתנה לטובתם גם היהודים היו פוגעים. זה לא נכון. חשבו לדוגמה על מדינת ישראל בה נשמרות זכויותיהם של מאמיני כל הדתות; מאבק היהודים בעובדי אלילים בלבד בכל התקופות אינו זהה לפוגרומים ביהודים מצד כל האומות.
נוצרים מסוימים החושבים את עצמם לרוחניים במיוחד טוענים שהיהודים הם חומרניים מדי. אין בטענות אלה כל שחר. יהודים שמרו אמונים לאלוהים במשך אלפי שנים, קיום מצוותיו האל הוא משאת נפשם. הבוז לגשמיות לעיתים הוא פועל יוצא של חוסר האפשרות להשיג הנאות חומריות. היהדות מתייחסת בכבוד לדברים גשמיים, אינה דורשת לוותר על כל הרכוש כדי להתקרב לפסגות רוחניות, אינה מביטה על העולם הזה במלנכוליה סינטואיסטית. בני-אדם באים לעולם כדי ליהנות מהחיים ולא על מנת לסבול. האם ייתכן שאלוהים הטוב והמיטיב ברא את האדם בצלמו וכדמותו כדי שיסבול? ודאי שלא!
הדאגה היהודית לאיכות החיים נראית מוגזמת רק בהשוואה עם דתות ותורות פילוסופיות שלא הצליחו למצוא את האיזון המיוחל בין החומרי לרוחני. על רקע הצביעות והשטחיות של המתנזרים מהרכוש, יהודים מקבלים את העולם ביושר ובכנות כפי שהוא, עם כל הנאותיו, במקום לגרום לתאוותיהם לבעור בקרבם מהעדר הסיפוק עד כדי סכנת התפוצצות. יהודים חיים בשלום עם העולם הגשמי, אין להם צורך להתנזר כדי לשרת את אלוהיהם. העולם הנברא ע”י אלוהים, הוא כולו – מקום קדוש.
יש הטוענים שאנטישמיות לא הייתה לתופעה כל כך רחבת היקף, היקפה של האנטישמיות חובקת העולם מעידה כנגדה. מצבם ויחסם של יהודים בין אומות שונות הם שונים ולא צפויים מראש. אנטישמיות ודאי מתבססת על משהו אחר; המשהו הזה הוא הפחד, הרתיעה מזר ושונה, במיוחד אם הזר הזה הוא חלש. הקמתה של מדינת ישראל חזקה ב-1948 גרמה לירידה משמעותית של האנטישמיות בעולם. כעת יהודי ישראל כבר אינם חסרי ישע, והעולם יכול לשנוא או לאהוב אותם על מדיניותם או מעשיהם, אך לא ע”פ משהו לא רציונאלי.