ממשלת ישראל מתכננת גירוש רבע מליון יהודים מיהודה ושומרון. אז מדוע לא לגרש במקומם רבע מליון ערבים?
ברור שנוכחות קבועה של לא רבע אלא אף מליון יהודים ביהודה ושומרון לא הייתה מפריעה לממשלת ישראל; אין כאן שאלה של זכות וצדק, עובדה – ישראל מנעה את הקמתה של מדינה ערבית פלסטינית לפני ארבעים שנה.
אין גם מאבק משמעותי – הטרור הפלסטיני גורם נזקים זניחים מבחינה סטטיסטית. הלחץ האירופאי על ישראל כעת פחות חזק מאשר על רודזיה ויוגוסלביה בזמנו. חוץ מזה, משטרים של “קולונלים שחורים” ביוון ומשטר פשיסטי בספרד שרדו עשרות שנים בתנאי העוינות הבינלאומית. גם כלכלה סוציאליסטית סגורה בשוודיה התקיימה יפה.

ממשלת ישראל נכנעה לדרישה להקמת מדינה פלסטינית מתוך עייפות ואובדן דרך ותקווה. מדינת ישראל נטולת אמונה דתית וערכים לאומיים אינה רואה סיבה להיאחז ביהודה ושומרון. מלכתחילה ישראל לא התכוונה להחזיק בשטחים אלה לאורך זמן: הסובלנות הזמנית של העולם לכיבוש התקבל בהפתעה, ישראל השתלטה על יהודה ושומרון אך במקרה. בקרה ישראלית על אוטונומיה פלסטינית היא חסרת תכלית ולא מצדיקה את המאבק הצבאי והמדיני המתנהל. ישראל יודעת להתמודד עם קורבנות מלחמה אך לא עם אבידות-סרק. ממשלת ישראל מוותרת על השטחים כי היא אינה רואה בהם תועלת: היא משלמת מחיר ולא מקבלת תמורה. יהודה ושומרון, המסופחים לישראל ונקיים מערבים היו יכולים להיות פרס, תמורה שבעדה כדאי היה לשלם כל מחיר, כל מאמץ. במקום זאת ישראל מתכננת לגרש יהודים משם וזאת אפילו בלי לדרוש חילופי אוכלוסין: להעביר לרשות הפלסטינית את כל הערבים. הנה סיסמה טובה: “פלסטין – לכל הפלסטינאים!”