תמיד אפשר לזהות את הנכרי בתוכנו על פי השוני הבולט בהתנהגותו. לעולם אי-אפשר להבין את נפשו של הנכרי;: הוא לא צפוי, ולכן הוא חשוד ומשדר איום. דפוס התנהגות אחיד מגבש את החברה. אנשים שבטוחים מראש בתגובת הסובבים אותם משדרים ביטחון ומתקשרים בקלות.
ערבים ידועים בסתגלנותם לכל מצב, כמו כל אומה פרימיטיבית, חסרת תרבות מפותחת. באמריקה – הם מסתגלים לאורח חיים אמריקאי, באירופה – לצרפתי או גרמני. לא פלא שהאירופאים מטפחים את מדינות ערב. ערבים בישראל לומדים עברית ורבים מבלבלים אותם עם יהודים. יהודים לעומתם מדגישים את ההבדלים המסורתיים שלהם, ובכך משדרים אי-יציבות, מעוררים חשדנות ומשגעים גם את אויביהם וגם את הידידים שלהם כתוצאה מתנודות פוליטיות וחברתיות שלהם. ישראלים מצהירים על מוסר גבוה ובאותו זמן מפציצים את האוכלוסייה הלבנונית – טוב שמפציצים, אך מה בין זה ובין המוסר? מציעים לפלסטינים מדינה – ומסרבים בטענת אי-ההסכמה על גבולות. בונים צבא חזק ומדברים על השלום. העולם קובע את האבחנה הרפואית – “שיגעון פוליטי קליני”, ומתייחסים לישראל כאל חולת-נפש: מתעלמים מצרכיה ולא מחשיבים אותה לדבר.