שואלים אותי מדוע הפסקתי לבוא לבית-כנסת – מה, הפסקתי להאמין באלוהים? לא, אתם אלה שחדלו להאמין, השבתי להם. אחרי שרבנים חשבו על שמירת הנימוסים בעת המאבק נגד גירוש יהודים מגוש-קטיף הם חדלו להיות בשבילי מורי דרך. הם מפחדים מהממשלה ולא יראים מאלוהים. הם עשו את הרבי מלובביץ’ למשיח אך שכחו את הוראותיו לא לאפשר וויתור על אף שעל מאדמת הקודש. בתי הכנסת הפכו למקלט לעבריינים, אין לי מה לחפש שם.
האם כל המהומה היא על פיסת קרקע, על חבל ארץ לא משמעותי לא במיקומו ולא בגודלו? לא! זהו מאבק על עם ישראל, על יהדות. ממשלה ששולחת אלפי יהודים להקים התנחלויות ולהפריח את השממה, ולאחר תקופה מגרשת אותם משם כשלדעתה אין יותר צורך בהם – איבדה את הזכות להיות ממשלה יהודית. גם הפריצים ממאות הביניים הזמינו יהודים למדינתם על מנת שאלה יפתחו עבורם את המסחר והבנקאות, ואחרי השגת מבוקשם היו מגרשים אותם ושודדים את רכושם. התנהגותה של ממשלת ישראל אינה שונה מכך, ורבנים אשר לא קראו למאבק אמיתי על ארץ-ישראל חדלו להיות מנהיגים רוחניים.