כסף קונה את השלטון. הבחירות הן שדה הפעולה לקמפיינים של יחסי-ציבור, מומחי מכירת גן-עדן לטיפשים. במדינות דמוקרטיות מנהלי חברות יחסי-ציבור תופסים את מקומם של אידיאולוגים ופילוסופים.
פוליטיקאים ישראלים מוכיחים, כי הדרך להצלחה היא בלבול מוחות הבוחרים. בגין, רבין, נתניהו, שרון וברק – כולם שיקרו לבוחריהם והסתירו את תוכניותיהם המדיניות עד שהגיעו לשלטון. ציבור הבוחרים לא לומד לקח, כפי שמשתקף מהתמיכה הנוכחית בנתניהו. רבים מוכנים להחליף את אולמרט בציפי ליבני למרות שדרכה והשקפתה הפוליטיים דומים לאלה של אולמרט. בחירות – זו פעולה סתמית, מפלגות קיקיוניות עם שמות צועקים כמו “מפלגת הגמלאים” זוכות לאהדה. פופוליזם ודמגוגיה הם הנשק של הפוליטיקאים. הביטו על ליברמן שהבטיח רבות לבוחריו – אך לא עשה, לא עושה ולא יעשה דבר.