בתגובה ללחץ העולמי להקים את המדינה הערבית בפלסטין, מציעים מנהיגי הימין הישראליים לעודד את הסכסוכים בין הפלגים הפלסטינים. הרשות הפלסטינית, נטולת הנהגה מאוחדת לא תוכל לעלות דרישות על וויתורים נוספים מול ישראל. האמת היא שהפלסטינים כבר לא דורשים מישראל דבר, חבריהם האירופאים עושים זאת במקומם. הדרישות האירופאיות לא ייפסקו בגלל סכסוכים פלסטינים פנימיים. פלסטינים מסוכסכים ימשכו יותר תשומת לב תקשורתי מאשר ההמון השקט והמשעמם. גם מלחמת האזרחים ברשות לא תשכנע את השמאל היהודי שאין המקום נכון להכיל עוד מדינה, ולא יהיה מוכן לעולם. אין גם סיכוי להפוך את הסכסוך בין הפלגים הפלסטיניים למשהו גדול יותר: לכולם אותם נותני החסות, אותם בסיסים. ערבים תומכי חמאס לעיתים משבחים את אבו-מאזן אך זועמים על הפת”ח. פלסטין קטנה מדי למלחמת אזרחים טיפוסית. אין בה מספיק מקומות מסתור, אין מרחב כלכלי להלחם עליו, אין מקורות מימון חוץ מאותם תורמים מחו”ל. מלחמת אזרחים רק תגבש את האוכלוסייה סביב החמאס: בעיתות משבר אנשים נמשכים למקור הכוח ולא מתחשבים בדעות פוליטיות, וביטחון בפלסטין תלוי בחמאס שיגבר על הפת”ח בכל עימות. הסכסוך בפלסטין כדאי רק כצעד מקדים לפני הסיפוח: נוח יותר להתעסק עם יריב מוחלש. אם אין לישראל כוונות סיפוח עדיף להציף את עזה בכוחות האו”ם.