מי שעובר על החוק מטעמים פוליטיים – אינו פושע. הם פועלים בגלוי, מפרים את החוק בהפגנתיות ומקבלים את עונשם. מעשיהם נמצאים בתוך המסגרת המשפטית. השאלה שאפשר לשאול היא, האם מעשיהם מוסריים?
יהודים המחבלים במדיניותה של הממשלה עושים זאת לא כדי להשיג טובות הנאה אישיות אלא מתוך אמונתם בצדקת דרכם, עם כוונות להיטיב עם עמם וארצם לפי העקרונות המוצהרים והקיימים בחברה היהודית. חוקים טפלים ביחס לחוקה שעליה הם מתבססים. היסודות המוסריים של החברה הם חוקה עליונה לא כתובה. יהודים שמרי אמונה צודקים בהפרתם את החוקים הפורמאליים על מנת להגן על יסודות המוסריים של מדינה יהודית.
ארה”ב פיתחה את עיקרון של חופש ביטוי שמופשט הרבה מעבר לחופש הדיבור. פעולות המרי האזרחי מפרות את החוק הפורמאלי אך יש להן מקום כי הן משרתות את המטרה הנעלה של הויכוח הפוליטי החופשי.
החברה מסוגלת לתפקד גם עם כבישים שנחסמו על ידי הסרבנים, וויכוח פוליטי חופשי הוא הכרחי בהחלט. ישראל לא רק מונעת את ההתנגדות הפוליטית – היא גם מצנזרת את המידע. בעלי בריתה של ישראל במערב חייבים לדעת שישראל היא מדינה טוטליטארית הרבה יותר ממדינות בריה”מ לשעבר.
מערכת המשפטית האמריקנית מאפשרת את החדירה לתחומי חיי הפרט של אישי-ציבור כי החברה מעוניינת בחשיפת הצדדים השליליים שלהם. בישראל, השמצת פוליטיקאים היא אסורה. בבית המשפט הישראלי עיתונאי צריך להוכיח את צדקותו. בארה”ב הפוליטיקאי “המושמץ” צריך להוכיח את כוונת הזדון של העיתונאי – דבר שבעצם הינו בלתי אפשרי. במדינות ליבראליות, אנשי-ציבור חשופים לביקורת הרבה יותר מאזרח הפשוט אך בישראל מוענק להם חיסיון מרבי. בישראל יהודים נכלאים כעונש על הפגנות מחאה, על מאמרים ואמרות שסכנתם אינה עולה על צעקות “שריפה!” במקום ציבורי. לבקר את מדיניותה של הממשלה כלפי ערבים בישראל – פשע, רבים נדונו על כך במשפט הפלילי באשמת “המרדה” ו”העלבת השלטון”. סטודנטים הושעו מלימודיהם באוניברסיטאות בגלל הביקורת שהשמיעו נגד המשטר. שרותי ביטחון הפנים עורכים ציד אחרי מתנגדי הממשלה.